אוצרות יוסף יורה דעה קמ

בקדשים אם שחט שלא בכלי אינו נבילה והוא רק פסול קרבן

והנה לפי דברינו שחיטה בשן וצפורן המחוברים בבהמה מתה אפי' שלימה שפיר כשיר' וכמובן כיון דהוא תלוש ואין בו חיות והוא מינא דמאכלת [וע' רש"י חולין י"ח א' ד"ה במחוברת דכ' דצפורן המחובר בבע"ח פסולו מתורת מחובר ע"ש ואולם מגוף דברי הגמ' אין הכרח לזה רק י"ל שפיר דהפסול מתורת בעל חי דאינו מינא דמאכלת וכל המחובר בבעל חי ואפי' שן וצפורן בע"ח חשוב ופסול לשחיטה, וגם בדברי רש"י י"ל הכוונה דבע"ח חשוב קרקע כמבואר בכ"ד וע"כ הוי המחובר בו כמחובר בקרקע ופסולו שפיר עדיין מפאת דהוא מין בפ"ע ואינו מינא דמאכלת ומשא"כ שן וצפורן המחוברים בבהמה מתה דלא חשיבא קרקע שפיר כשירים לשחיטה וכנ"ל] והנה גם להבנת התבואות שור דהפסול מפאת מחובר לדבר אחר מ"מ נ' ג"כ דאין לפסול שן וצפורן המחוברים בבהמה מתה או בראש שלם ולומר דרק במחובר ללחי הוי הלחי כבית יד ולא חשיב מחובר ומשא"כ בחלק גדול מן הגוף לא שייך שיוחשב בית יד דאי איתא הי' ראוי שיתפרש השיעור בזה בדברי חכמים כמה הוא כמות קטן שנחשב בית יד וכמה הוא כמות גדול שאין נעשה בית יד ואם יהי' הברזל החותך מחובר לאיזה חפץ גדול וחשוב מצד עצמו דלא שייך שיוחשב בית יד לברזל יהי' פסול לשחוט בו וזו לא שמענו וכל כזה ראוי להתפרש בדברי חכמים וא"א כלל לומר בכל כמו זה השערות מדעתנו איזהו גוף קטן ונעשה בית יד לקטנו ואיזהו גדול ואין נעשה בית יד [וע' תוס' גיטין כ"א ב' ד"ה יצא ולר"ת דווקא נחתך מקלף גדול חשוב מחוסר קציצה אבל חתך מן הגט דבר מועט כמו שעושין לייפותו לא חשיב בהכי מחוסר קציצה כו' וגם שם צ"ע דמי מפיס איזהו גדול ואיזהו קטן אחרי שלא מצינו שיעור בזה בדברי חכמים] וע"כ נ' פשוט גם לפי הבנת התב"ש דכל שהבהמה מתה לא חשוב מחובר דמאי חזית דהשן מחובר לבהמה אמור להיפוך דהבהמה מחוברת לשן דאין טעם כלל לחלק בזה מפאת גודל וקוטן הכמות ורק בבהמה חי' דהשן והציפורן מצד עצמם אין בהם חיות ואילו בבהמה יש חיות ולכן היא חשיבא מפאת החיות וא"א שתוחשב הבהמה מחוברת לשן רק הבהמה עיקריית והשן מחובר בה ומקבל החיות וההרגשה ממנה ולכן הוא דחשוב מחובר ומשא"כ אם הוא מחובר בגוף מת אין לו תורת מחובר לדבר אחר רק הכל גוף אחד והוא חלק ממנו לא שהדבר אחר עיקר והוא מחובר לו ודו"ק היטיב ועוד יש חילוק דבהמה מתה היא אוכל דהאיסור אין מסלק השם אוכל ולכן חיבורי אוכלין כמאן דמיפרתי דמי ולא חשיב חיבור ומשא"כ בבעל חי דמפאת החיות אינו אוכל כמו שהארכתי בבית האוצר ולכן שפיר חשוב חיבור וע' נזיר נ"א א' כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והציפורן ובשעת חיבורן הכל טמא והוא משנה באהלות ואין לו עניין לכאן וע' בר"ש באהלות שם פ"ג מ"ג ואפי' תדמהו לשם מ"מ נ' דאפי' לסברת התב"ש דצפורן המחובר בבהמה מתה ג"כ פסול לשחיטה מ"מ בצפורן העומד ליגזז יש להכשיר דכל גוף סברת התב"ש הנ"ל חומרא בעלמא הוא וא"כ כיון דבצפורן העומד ליגזז הוא איבעי' דלא איפשיטא בנזיר שם אי חשיב מחובר ומטמא או לא א"כ הו"ל ס"ס ספק דשמא מחובר בבהמה מתה אינו פוסל כלל דזה נ' עיקר וסברת התב"ש חומרא בעלמא הוא ואפי' תימא דפוסל מ"מ שמא זה לא נחשב מחובר הואיל ועומד ליגזז ובאתי רק להעיר]

והנה מ"ש למעלה דפסול גט במחובר [וע' גיטין ט' ב'] הוא משום מחוסר הקנאה או קציצה לכאורה ק' ע"ז מהא דכתב לה גט ונתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו,