אוצרות יוסף יורה דעה קלז

דסוכה ל"ג א' ג"כ אין מבואר סברת המחבר דמספקי' לומר דיחוי ע' או"ח סי' תרמ"ו וע"ש בט"ז סק"ו ואך העיקר דק' בזה הוא מש"ס סוכה ל"ג ב' דמסיק דדיחוי מעיקרא תיפשוט מינה נראה ונדחה לא תיפשוט מינה וא"כ מסוגי' הנ"ל הא עכ"פ קשיא אדינא דכאן דהא כאן בכיסוי בכסהו הרוח וחזר ונתגלה ה"ל נראה ונדחה וא"כ נראה ונדחה הא לא תיפשוט ומספקי' לומר דיחוי גם במצוות וע' במ"א סי' תקפ"ו שם דדיבר ג"כ מזה ונלענ"ד דגם מזה לק"מ באמת אדינא דכאן וזה דהא החיוב בכיסוי הוא רק על השוחט דאחר אין חייב לכסות רק אם מכסה הוא ג"כ מצוה אבל חיוב אינו לאחר זולת כשהשוחט מסתלק ואינו רוצה לכסות אז חל החיוב על כל הרואה ע' תולין פ"ז א' שם והנה נ' פשוט דהא דכשהשוחט מסתלק חל החיוב על כל הרואה לאו דווקא כשמסתלק ואין רוצה לכסות רק כל שיסתלק חיוב השוחט מאיזה טעם שיהי' ממילא כיון שהשוחט מסולק חל החיוב על כל הרואה דמה לי מפאת מה הי' סילוק השוחט אם מרצונו או מטעם אחר וז"פ ולפי"ז לענייננו הנה בעוד לא כסהו הרוח הא לא הי' השוחט מסולק ורק כאשר כיסהו הרוח אז מסתלק חיוב השוחט אי נימא דיחוי כיון דנפטר אלעולם מלכסות דאפי' יוחזר ויתגלה הא יהי' פטור מלכסות מטעם דיחוי וכיון דהשוחט עתה מסולק הרי חל עתה החיוב על אחר ואי דעתה הוא מכוסה מ"מ יחול שפיר החיוב על אחר אם יוחזר ויתגלה דא"ל דנימא הדיחוי גם לגבי האחר ז"א דלגבי האחר הא הוא דיחוי מעיקרא דהא לא הי' עליו חיוב לפני התכסותו ברוח דאז הי' עדיין החיוב על השוחט ולא על האחר ומשנתכסה ברוח דנסתלק חיוב השוחט מאז הרי הוא תו דיחוי מעיקרא כיון דכבר כיסהו הרוח ודיחוי מעיקרא הא לא אמרינן ודו"ק היטיב [וא"ל דלגבי אתר נמי הא ה"ל נראה ונדחה כיון דהי' עכ"פ עניין המצוה גם אצלו עוד לפני כיסוי הרוח דאילו כיסה הא הי' כיסויו מצוה אלא דלא הי' חייב לכסות רק השוחט וא"כ עכ"פ נימא דיחוי גם לגבי אחר בגוף עניין המצוה ז"א דכבר כתבתי דבגוף עניין המצוה אין כאן דיחוי כלל כיון דהי' בידו לגלות ולכסות ואי דאין חיוב לגלות ולכסות מ"מ מפאת זה הא רק נדחה החיוב אבל לא גוף עניין המצוה כיון דגוף עניין המצוה הי' תמיד בידו ולא הי' בו דיחוי כלל ולעניין החיוב תו זה הא הוא רק בהשוחט דעליו הי' החיוב לפני כיסוי הרוח ומשא"כ אחר דנתחדש החיוב רק עם כיסוי הרוח דנסתלק חיוב השוחט והוי דיחוי מעיקרא ודיחוי מעיקרא הא לא אמרי' וא"כ לגבי אחר הא אין דיחוי כלל וכלל ודו"ק היטיב] ולפי"ז נ' פשוט דדין זה דלגבי אחר יש החיוב מעתה אם יוחזר ויתגלה הוא נוהג גם בהשוחט עצמו היינו שלא בתורת שוחט רק ג"כ בתורת אחר דהא הוא עצמו ג"כ לא גרע מאחר הרואה וכשנסתלק עניין החיוב שלו עם הכיסוי מתורת שוחט תו חל אז החיוב הן עליו והן על כל אחר בשוה מתורת רואה ושפיר גם השוחט עצמו כשמכסה אחרי שחזר ונתגלה הוא כיסוי של חיוב אלא דאין קודם בחיוב זה לאחר דהחיוב בזה על כל הרואה בשוה והוא ג"כ אחד מהם וכל הקודם לחטוף המצוה זריז ונשכר וז"פ וא"כ פשוט ממילא דבכסהו הרוח וחזר ונתגלה דיש חיוב על כל הרואים לכסות והשוחט ג"כ כאחד מהם הנה כל מי שיחטוף המצוה ויקדים לזכות בה יש לו לכסות בברכה כיון דהוא מצוה של חיוב גמור אלא דרבים חייבין בה היינו כל הרואה וכל הקודם זכה וא"כ הא שפיר כ' המחבר סתמא דחייב לכסות ומשמעותו בברכה דהא החיוב באמת לכסות בברכה וא"ל דעכ"פ הא אין השוחט קודם בהחיוב לאחר וא"כ גם זה הו"ל לפרש ולא לסתום דז"א דהא באמת אכתי רק ספק הוא אי יש דיחוי אצל