אוצרות יוסף יורה דעה קלד

לכסות א"כ כשמכסה הא צריך ממילא גם לברך דזה הי' תמיד חייב לברך כשהי' מכסה אפי' הייתי אומר וודאי דיש דיחוי ודו"ק היטיב כי זה נכון מאוד בס"ד

ואין לומר דעניין מצוה של רשות שייך רק במצוה שכך ניתנה בתורת רשות כמו בשחיטה ומשא"כ בכיסוי דהמצוה שניתנה היא מצוה של חיוב לכן אם אינה חיוב אינה כלום דז"א דיש בכלל מאתים מנה ועניין הרשות יש תמיד בכלל החיוב דתמיד הרי העשי' עשי' של מצוה אלא דיש עוד יותר חיוב והכרח העשי' אבל מ"מ גם כשאין החיוב מפאת שנדחה החיוב מ"מ גוף עניין המצוה אשר בהעשי' ישנו שפיר עדיין כיון דבו לא הי' דיחוי ושפיר הוא מעשה מצוה וצריך לברך וכבר כתבתי כן בתשובה הנ"ל שם לעניין פדיון הבן דאף דאין מחויב לפדות מכח רוב דאין הולכין בממון אחה"ר מ"מ אם פודה יש לו לברך דלגבי ספק איסור דברכה לבטלה הא מהני רובא ואומר הרוב דנתינתו היא נתינת פדיון לא מתנה בעלמא וע"כ אף דאין מוכרח לתת מצד דין הממון דבי' לא מהני רובא להוציא להכריח לתת מ"מ מסתלק רק עי"ז עניין החיוב אבל עניין מצוה של רשות עדיין ישנו שפיר אם נותן דרק אילו הי' ספק שקול אז הרי מספקינן שמא אינו חייב ואין נתינתו נתינת פדיון הבן רק מתנה בעלמא ולכן א"א לברך ומשא"כ כשיש רוב לחייב ורובא הא מהני בכה"ת וא"כ הא יש וודאי חיוב והוא נתינת פדיון הבן וודאי אלא דלגבי דין ממון לא מהני רוב להוציא וע"כ כאשר נותן בעצמו אז עכ"פ היא נתינת פדיון הבן והוי עשיית מצוה דרשות [דחיוב א"א שיוחשב כיון דסוף סוף אין חייב ומוכרח לתת כיון דלהוציא ממון לא מהני רובא] ויש לו לברך עכ"פ מפאת קיום מצוה של רשות והארכתי שם בתשובה בזה והבאתי ראיות לזה וא"כ ה"נ דכוותה אף דנדחה עניין החיוב מ"מ כיון דעניין המצוה של הרשות לא נדחה שפיר נשאר מן המצוה עניין המצוה של רשות עכ"פ אף דעיקר מצות כיסוי הוא מצות חובה כמו בפדיון הבן דג"כ עיקר המצוה חובה ועכ"ז מברך גם על קיום באופן של רשות וכנ"ל [ובהך דדם שנפל לחוך מים ג"כ הוי בידו וכמובן דכיון דבסוף רבה הדם עד כדי שיהא בו מראית הדם א"כ הרי הי' בידו לגמור השחיטה ולהפיל הדם לשם עד כדי שיהא בו מראית דם ויהי' בר כיסוי כמו שעשה באמת וגם הרי בידו תמיד לשחוט עוד חי' ועופות לשם עד כדי שיהא בדם מראית דם ויהי' בר כיסוי דשחט מאה חיות במקום אחד כיסוי אחד לכולן וז"פ]

עוי"ל בזה דאחרי דלא אמרו בגמ' דהספק אי יש דיחוי או אין דיחוי רק דמספקא לן אי פשיטא לר' דאין דיחוי או מספקא לי' א"כ הרי יש רוב לומר אן דיחוי ודו"ק וא"כ תו הא יש חיוב וודאי מכח הרוב ורק דעכ"ז בהדס שנקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט [וכן בלולב של אשיר' שביטלה ע' בע"ז שם] שפיר אסור לצאת בו וצריך ליטול הדס אחר כשר ואפי' יהי' טירחא או הוצאת ממון בדבר דכיון דיש שם חזקת חיוב לצאת בלולב והדס כשר א"כ סמוך מיעוט לחזקה מדרבנן ואין יוצא בזה ומשא"כ כאן דליכא חזקת פטור להיפוך דאף דבשעה שהי' מכוסה ע"י הרוח הי' פטור מ"מ זה הפטור הא וודאי הלך לו דהא חזר ונתגלה ורק מטעם דיחוי קאתית עלי' וא"כ בעניין הספק של הדיחוי הא ליכא חזקה תו וכיון דבספק זה יש רוב לומר אין דיחוי שפיר הרוב מחייבהו מטעם וודאי לכסות ואולם גם בהך דהדס כו' י"ל דלא אהני החזקת חיוב בזה לומר סמוך כו' כיון דאין החזקה בגוף פסול ההדס דהא פסולו ג"כ וודאי הלך לו דהא עלתה בו תמרה והדיחוי ספק אחר הוא כנ"ל ומה שיש חזקת חיוב זה אין מפסיד דכיון דבגוף פסול ההדס יש רוב להכשיר ואין חזקה נגדו א"כ מעיקרא