אוצרות יוסף יורה דעה קלג

וא"כ עכ"פ כיון דגוף הדבר מחלוקת הפוסקים א"כ הא שפיר מצי ר' ירמי' גופי' לאיסתפוקי בזה וכך הוא כוונת ספיקו מי אמרי' דאין דיחוי אצל מצוות ומשום וודאי קמחייב לי' תנא לכסות א"ד הוא ספק אי יש דיחוי כו' ומשום ספיקא הוא דקמחייב תנא אלא דס"ל לתנא דגם בקיום מצוה מספק צריך לברך ודו"ק וע"כ להלכה שפיר קיי"ל דאין לברך בקיום מצוה מספק דהא אין ראי' ממשנה הנ"ל דתני סתמא חייב ומשמע בברכה דהא יוכל להיות טעם המשנה משום דוודאי אין דיחוי והוי חיוב וודאי וע"כ כיון דמספקא לן מילתא בטעמא דתנא מה הוא לכן לעניין ברכה ממילא עדיין נשאר הספק אם יש לברך בקיום מצוה מספק ומספיקא שפיר אין לברך עדיין דכל ספק ברכות להקל משום איסור ברכה לבטלה וכן כאשר דנין גבי דיחוי בהדס שנקטם כו' אזי מספקינן איפכא דדילמא יש דיחוי והוא פסול ותנא מספיקא הוא דקמחייב לכסות וס"ל דבקיום מצוה מספק ג"כ יש לברך ולכן יש לנו להחמיר ג"כ ולפסול ההדס ומשא"כ לגבי כיסוי עצמו הא שפיר בכל פנים יש לכסות בברכה דכך הוא כוונת המשנה וודאי על כיסוי בברכה ואך דאין יודע הטעם בזה אם הטעם מפאת דבוודאי אין דיחוי או הטעם מפאת דגם בקיום מצוה מספק צריך לברך אבל עכ"פ צריך לברך וודאי ודו"ק כי זה נכון ופשוט בס"ד

עוד נלענ"ד בזה דבאמת הרי הקשו התוס' בסוכה שם דאמאי חשיב דיחוי בכיסוי הרי בם בכיסהו הרוח הרי בידו לגלותו ולכסותו בעצמו וכל שבידו לא הוי דיחוי ותירצו דסוף סוף הרי נדחה החיוב דהא לא הי' חייב לגלות ולכסות עש"ה וכ"ה בתוס' זבחים ל"ד ב' ד"ה כל ולפי"ז נ' דאפי' אי אמרי' דיחוי בכיסוי בכסהו הרוח מ"מ אם אחרי שחזר ונתגלה הוא מכסהו גם בלי חיוב שפיר מעשה הכיסוי הזה הוא מעשה מצוה אלא דהוא מעשה מצוה של רשות וכמ"ש כבר בכ"ד דיש ב' עניינים במצוות דיש מצוות של רשות היינו דאין חיוב והכרח לעשות המעשה רק דאם עושה הוא מעשה מצוה כמו שחיטה דאי בעי לא שחיט ואם שוחט הוא מעשה מצוה ומברך אקב"ו על השחיטה ויש מצות דלא לבד דהעשי' מצוה רק יש בם עוד יותר מזה דמחויב ומוכרח לעשות כמו לולב ותפילין וכדומה וא"כ כאן בכיסוי נמי נהי דעניין החיוב נדחה כיון דבשעה שהי' מכוסה ע"י הרוח כבר לא הי' החיוב ואף דהי' בידו לגלות ולכסות מ"מ הרי לא הי' מחויב לעשות כן וכבר נדחה החיוב איפוא מ"מ לעניין מעשה הכיסוי עצמה לבלתי היותה מעשה מצוה כלל ואפי' של רשות לעניין זה הא לא הי' דיחוי דלעניין זה הא אהני שפיר הבידו דהא הי' בידו תמיד לעשות המצוה דהי' בידו לגלות ולכסות ובשלמא אם בשעת הדיחוי לא הי' בידו לעשות המעשה כלל ורק שע"י מקרה חזר אפשריות העשי' למקומו אז הרי הי' שם הדיחוי גם לעניין גוף העשי' של מצוה דבשעת הדיחוי הרי כבר נסתלק כל עניין המצוה דלא הי' בידו לעשות המעשה כלל ומשא"כ אחרי שגם בשעת הדיחוי הי' בידו לגלות ולכסות אלא דלא הי' חייב ונמצא דרק עניין החיוב של עשיית המצוה הוא דנדחה אבל לא גוף עשיית המצוה ודוק היטיב מאוד וע"כ גוף עשיית המצוה שפיר ישנו עדיין דכשעושה הוא מעשה מצוה כיסוי והש"ס דייק רק מדתני חייב לכסות דאין דיחוי דאילו הי' דיחוי לא הי' ראוי שיהי' חיוב והכרח לכסות רק שאילו הי' מכסה ברצונו הי' מעשה מצוה אבל לא הי' שם חיוב לכסות אבל מעשה מצוה של רשות הוא בכל פנים ודאי אפי' אי אמרי' יש דיחוי וא"כ כיון דגם בעשיית מצוה של רשות שלא בחיוב והכרח רק דהמעשה הוא מעשה מצוה הרי יש ג"כ חיוב ברכה כמו בשחיטה וכנ"ל א"כ הא שפיר גם בכיסוי דכאן יש לו לברך וכיון דמספק שמא אין דיחוי חייב