אוצרות יוסף יורה דעה קכט

בבב"ח דבו דייקא יש דין זה דבכבישה אינו אוסר ובבישול הוא דאוסר וע"כ שפיר בכה"ג גם בבישול אינו אוסר כיון דאין תוספת ושינוי בבישול על הכבישה והוי גם הבישול רק ככבישה דאינו אוסר ודו"ק היטיב מאוד ולפי"ז לא קשיא תו מגמ' חולין הנ"ל דהא זה גופי' באמת תי' הגמ' בחולין שם דרך בישול אסרה תורה ודו"ק [ונתיישבתי דמש"ס חולין הנ"ל בלא"ה לא קשיא על המהרש"ל דהך אפי' כי ליכא נ"ט נמי הא עניינו רק שאין הבשר נותן טעם בחלב ואין נרגש בחלב טעם הבשר אבל גוף פליטת הבשר אשר בחלב בה בעצמה היינו בהפליטה שפיר יש טעם בשר ושפיר אוסר ורק שבחלב אין נרגש הטעם ודו"ק וגם י"ל דכיון דגוף הבשר לו טעם בשר שפיר פליטתו אוסר אף שאין עוד טעם בשר בפליטה והמהרש"ל כ' רק דבשר שאין בו טעם בשר לא חשוב בשר לגבי בב"ח לאסור פליטתו בחלב אבל אם יש בבשר גופי' טעם בשר והוא בשר שהוזכר בבב"ח שפיר פליטתו אוסרת אף שאין טעם בשר בהפליטה כיון דהבשר הוא בשר ויש כאן פליטה מבשר בחלב ע"י בישול וע"כ הוא שפיר בישול בשר בחלב וז"פ והנה סברא הנ"ל שכתבתי בטעם דברי המהרש"ל דסברתו מפאת דבעי' דרך בישול וע"כ ביצה דאין לה טעם בשר הוי גם הבישול ככבישה נתיישבתי דג"כ יש לדון בה דאכתי מנ"ל דבעי' טעם בשר בבישול דנהי דכל עניין הבישול מפאת דבישול לו טעם אחר מכבישה ואסרה תורה רק טעם הבישול ולא טעם הכבישה עכ"ז מנא לן דבפי' טעם בשר בזה דילמא בעי' רק בשר וטעם בישול והרי הביצה יש לה ג"כ טעם ובוודאי דגם טעם שלה שונה בבישול מבכבישה [אלא דאין הטעם שלה טעם בשר רק טעם אחר אבל עכ"פ הא יש לה טעם ושונה טעמה וודאי בבישול מבכבישה כמו בבשר דיש שינוי בטעמו בין בישול לכבישה] וא"כ הא גם בביצה שייך בישול שפיר כיון דגוף הביצה הוא בשר ושייך בה בישול שפיר לשיורגש בחלב טעם ביצה מבושלת ואף דאין טעם זה טעם בשר מ"מ מנא לן הא דבעי' טעם בשר וכיון דיש עכ"פ פליטת בשר ולו טעם בישול מדוע לא יאסור דו"ק היטיב מאוד ובאתי רק להעיר]

וע"ע בש"ך שם סק"ט דהביא תי' התוס' וראשונים שחילקו בין ביצת נבילה דאסורה לבין בב"ח דמותר דשאני בב"ח דכל חד בפ"ע שרי כו' ע"ש ונ' דגם סברא הנ"ל עניינה דכל שאין לו טעם בשר לא חשוב בשר [ורק דלא כדברי מהרש"ל דזה רק לעניין בשר שהוזכר בבב"ח ולא בעלמא ואך בכל מקום הוא כן] וסברת החילוק דביצה לה רק טעם קלוש של בשר ולא טעם גמור וע"כ רק לעניין נבילה דהוא איסור מאז לכן גם הביצה אסורה ומשא"כ לעניין בבב"ח דחל האיסור רק בעת התבשלו בחלב לכן על טעם קלוש אין חל איסור וכי היכא דמחלקי' הכי בין נ"ט בר נ"ט דהיתירא לנ"ט בר נ"ט דאיסורא ודו"ק היטיב מאוד וא"כ גם תי' התוס' הנ"ל הוא ככוונה זאת דבעי' טעם בשר ואולם גם זה באמת צריך טעם דהא רק בשר וגדי כתי' ומנ"ל להצריך גם טעם לעניין שם בשר ואולם מצינו כזה גם בש"ס ברכות ופסחים במצה מבושלת דפסולה משום דבעי' טעם מצה ואף דבקרא לא כתי' טעם מצה רק מצה [וממרור דאמרי' בי' נמי הכי בפסחים פ' כל שעה ובערבי פסחים דבעי' טעם מרור ע"ש לעניין בלע מרור ברשב"ם ותוס' משם אין ראי' דשם תיבת מרור גופי' מורה טעם מרור דמרור הוא ע"ש המרירות ומרירות הוא בהרגשת הטעם שמרגישין טעם מר וכמובן] ובאתי רק להעיר

עז) בש"ך סי' פ"ז סק"ל דכיון דחלב שבקיבה נאסרה רק ע"י בליעת בשר לא חשוב גופו של איסור לעניין שיאסור בכל שהוא במעמיד ואפי'