אוצרות יוסף יורה דעה קכח

דהיכא דלא יוכל החנווני לאנות בו כמות שהוא רק צריך להוסיף עליו שרי עש"ה ברש"י ד"ה והא אנן תנן כו' וד"ה אין לדבר סוף עש"ה וע"כ כזה גם כאן דא"א לעכו"ם למכור הביצה כמות שהיא רק צריך להוסיף לערבה בפת שפיר לית בי' משום לפני עור ודו"ק ויש עדיין לדון בזה דנהי דלאו דלפ"ע ליכא דלא נאמר הלאו רק במקום שגוף הדבר הניתן הוא מכשול כמות שהוא מ"מ ראוי להיות איסור משום ערבות דצריך אפי' להפריש חבירו מאיסור מש"ה וכ"ש שלא לגרום לו איסור באיזה עניין שיהי' וסוף סוף הא גורם לו איסור וע' בתוס' וראשונים רפ"ק דשבת ועוד יש חילוק דשם בב"מ האיסור מפאת שמכשיל את החנווני המוכר בלאו דבל תונו וכיון דא"א לאנות בו כמות שהוא רק כשיוסיף כו' נמצא שבהוסיפו הוא מכשיל את עצמו והוא לא נתן לו מכשול ומשא"כ כאן הרי אין האיסור מפאת שמכשיל את העכו"ם שנותן לו רק שמה שימכור העכו"ם לישראל מתייחס ג"כ לו ונחשב שניתן ממנו לישראל וכשיבא לישראל הרי כבר יבא לידו דבר שהוא איסור ומכשול כמות שהוא ונמצא דשפיר נתן מכשול לישראל ודו"ק ובאתי רק להעיר

עו) בט"ז סי' פ"ז סק"ו חידוש בשם מהרש"ל דלעניין בשר בחלב לא סגי בשם בשר לחוד רק בעי' טעם בשר אבל כל שהוא רק בשר ואין לו טעם בשר אין בו משום בב"ח וע"כ ביצה שנגמרה ומעורה בגידין אף דלגבי בשר מן החי אסור היינו משום דבשר בשר לחודי' סגי דליחשיב בשר מן החי ומשא"כ לעניין בב"ח לא סגי בשם בשר לחודי' רק בעי' שיהי' גם טעם בשר עש"ה ולכאורה הוא דבר זר מאוד דמה החילוק בין תיבת גדי שנאמר באיסור בב"ח לתיבת בשר שנאמר בבשר מן החי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו ומדוע בעי' בבב"ח טעם בשר טפי מהתם והדבר מצד עצמותו ג"כ ק' דאטו טעם גדי כתי' בקרא הא רק גדי כתי', ומדוע לא ליסגי לאסור גוף גדי אף אם אין לו טעם גדי [ותיבת גדי הוי כאילו הי' נכתב בשר דרק דיבר הכתוב בהווה והכוונה כאילו הי' כתוב לא תבשל בשר וגו'] וגם צ"ע לכאורה מגמ' חולין ש"מ טעם כעיקר דאוריתא דאי ס"ד לאו דאוריתא מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי ומאי קושי' הא אם אין כאן טעם א"כ הא ה"ל בשר גרידא בלא טעם ובשר גרידא בלא טעם הא לא אסרה תורה כלל בבב"ח ובוודאי אין קושית הגמ' אהא גופי' דכיון דחידוש הוא הי' לתורה לאסור גם בבשר גרידא דבהדי כבשי דרחמנא למה לן ולא רצתה תורה לאסור בב"ח רק בבשר שיש בו טעם בשר דו"ק מאוד וי"ל דכוונת הגמ' אהיכא דנבלע חלב בבשר ואין בחלב בנו"ט דהי' ראוי לאסור אחרי דחידוש הוא ואולם למהרש"ל הנ"ל דבעי' טעם בשר פשוט דבעי' ג"כ טעם חלב דמאי שנא תיבת גדי מתיבת בחלב וכי היכא דבעי' טעם גדי בעי' נמי טעם חלב וי"ל סברת המהרש"ל דכיון דבב"ח רק דרך בישול אסרה תורה ולא ע"י כבישה כו' אף דגוף הדבר הא נפלט בשוה ע"י כבישה מע"י בישול והחילוק רק בטעם דבשר מבושל לו טעם אחר מכבוש וע"כ היכא דליכא טעם בשר אם תאמר דיש בו איסור בב"ח והרי כאן ליכא איסור מפאת הטעם דהטעם הא אינו טעם בשר עוד ואין כאן איסור רק מפאת גוף פליטת הבשר וא"כ הא תו לא עדיף מכבישה כו' דיש ג"כ פליטת גוף הדבר כמו ע"י בישול בשוה וא"כ הא גם הבישול בזה הוא רק ככבישה וכיון דכבישה שרי בבב"ח לכן בזה שפיר גם הבישול שרי דגם הבישול הא אין בו כאן תוספת ושינוי כלל מן הכבישה דו"ק מאוד וע"כ לעניין בשר מן החי שפיר ניחא דלא בעי' בי' טעם בשר כיון דבשר מן החי אוסר גם בכבישה כמו בבישול ולא שייך האי סברא ורק