אוצרות יוסף יורה דעה קכה

הבהמה אסור משום חלב כליות עבור שבהיותו בבהמה הי' דבוק בכליות שלה והרי גם חלב זה בהיותו בשליל הי' דבוק בכליות שלו והי' חלב כליות וא"כ מה מועיל החתיכה וגם אחרי החתיכה אכתי ראוי שיהי' אסור דז"א דשאר חלב בהחתכו מן הבהמה לא קיבל חיבור אחר ולכן יש לו עדיין חיבור הראשון דהי' מחובר לכליות הבהמה ועדיין מהותו כן חלב כליות ולכן אסור ומשא"כ זה החלב הנחתך מן השליל ונשאר במעי הבהמה דיש לו עתה חיבור אחר בפועל דהוא מחובר לבהמה והוא חלב של בהמה ואילו חיבור לשליל אין לו רק שהי' חלב הכליות שבו בעבר בהיותו בו וע"כ החיבור בפועל לבהמה שלו מבטל חיבורו בשליל שהי' לו מכבר ונחשב עתה רק מחובר לבהמה לבד וחלב בהמה הא אין אסור וע"כ שפיר ניתר עי"ז וע' דוגמת זה בש"ס יומא מ"ו ב' לעניין כיבוי אש המזבח התם לא אינתיק למצותה הכא אינתיק למצותה עש"ה דכ"ז שלא קיבלה הגחלת חיבור אחר אפי' אחר שניתקה מן המזבח נחשבת אש המזבח ומשא"כ כשקיבלה חיבור אחר למצות אש מזבח הפנימיי פוסק עי"ז החיבור למזבח החיצון שהי' לה מכבר עש"ה וה"נ דכוותה ודו"ק היטיב מאוד וא"כ לפי הנ"ל הא אדרבה יש ראי' מכאן דהיתיר בן פקועה הוא מתורת שחיטה וע"כ ניתר השליל עצמו ואין ניתר חלב שבו דשחיטה אין מתיר איסור חלב ומשא"כ אילו הי' היתיר גרידא כי היכא דניתר איסור אמ"ה שבשליל כך הי' להיות ניתר איסור חלב שבחלב שבו וכנ"ל וי"ל באמת דזה סברת מחלוקת ב' הדיעות שבסעי' א' שם אם החלב ניתר או רק השליל והוא פלוגתא בש"ס חולין ולהנ"ל י"ל דזהו הפלוגתא באמת דמ"ד דרק השליל ניתר ס"ל דהיתיר בן פקועה בתורת שחיטה ולכן אין ניתר החלב דאין שחיטה מתיר איסור חלב ומ"ד דגם החלב ניתר ס"ל דהוא היתר גרידא ולכן גם החלב ניתר וכמובן ובאתי רק להעיר

סח) בעניין שאין אנו בקיאין בבדיקה מצינו באיזהו מקומן דאף ואין בקיאין מ"מ סמכינן בעניין מה גם על הבדיקה פ' ש"ך סי' ל"ו ס"ק י"ט עש"ה וע"ע ש"ך סי' ע"ג סק"י דלתירוצו הראשון שם דשאני כבד דנפיש דמי' נ' והבין בהך דסוף סי' ס"ז דאף דאין אנו בקיאין בחליטה מ"מ לעניין דיעבד מהני הבקיאות עש"ה וע"ע מה שהבאתי בגליון פסחים פ' כל שעה בשם הרדב"ז בעניין חליטה בחמץ דאף דאין אנו בקיאין מ"מ יש לסמוך גם עתה על החליטה בעניין מה עש"ה

סט) בט"ז סי' פ"ד סקי"ז דספק הרגיל לאו שמי' ספק עש"ה וע' כזה בתוס' פסחים ט' א' עשיה

ע) בש"ך סי' פ"ד סקל"ז משמע דהבין מחלוקת הר' יונה והרא"ש בברכות לעניין מוס"ק דאין סברת הרבינו יונה כלל מפאת דאיסור שנשתנה פקע איסורו [ע' אתוון דאוריתא בארוכה] רק טעם ההיתיר משום דהמוס"ק אתרי שנמחה בהדבש הוא נותן טעם לפגם בדבש וע"ז פליג עלי' הרא"ש וס"ל דנותן טעם לשבח ע"ש דהביא דברי הרא"ש דאוסר משום דשמא אעפ"י שנמחה נותן טעם לשבח ומכלל דרבינו יונה דמתיר הוא מטעם דס"ל דנותן טעם לפגם דאי מטעם דהשינוי מתירו דע"י השינוי פקע האיסור דמה שהוא עתה הוא דבר חדש ואינו איסור א"כ מה משיגו הרא"ש דנותן טעם לשבח ומה בכך הרי הוא היתיר הנו"ט לשבח וע"כ דרבינו יונה דמתיר מתיר רק מפאת נו"ט לפגם וכמובן וא"כ לפי"ז אין שם דיעה כלל דשינוי מתיר איסור והך דרבינו יונה רק מטעם נו"ט לפגם קאתי עלה אך באמת הדבר בלתי מובן דמה שייך כאן נו"ט לפגם הא אמרי' דהדבש מהפך המוס"ק וכל שאר דבר שבתוכו לדבש וא"כ וודאי דהוא נו"ט לשבח דהא הוא דבש: