אוצרות יוסף יורה דעה קכג

האכלו עם היתיר עמו וכנ"ל ואולם ש"ס זבחים הנ"ל י"ל דאין הכוונה מפאת דכיון דמקריבו רק עם היתיר גוף האיסור עצמו ג"כ קיל טפי רק הכוונה שם מפאת דהוא שם רק ספק איסור וע"כ במקריב שנים ואחד מהם וודאי היתיר והב' ספק איסור לכן שייך סברא דאין ספק מוציא מידי וודאי דכיון דיש כאן וודאי היתיר בין אלו השנים יחד ואילו איסור הוא ספק אם יש כאן לכן אין ספק מוציא מידי וודאי ויש לנו לומר דאין כאן רק היתיר ולא איסור כלל דו"ק מאוד וא"כ אין הך דזבחים עניין לכאן דהוא וודאי איסור רק שנאכל עם היתיר עמו]

סו) בש"ך סי' פ"ד סקכ"ג דתולעת שנרקב והוא כעפר מותר אפי' באכילה עש"ה וע' רא"ש פסחים ריש פ' כל שעה בחמץ שחירכו כו' אחרי דהוא כעפר דדן שם דמ"מ באכילה אסור עש"ה וע"ע ט"ז סי' פ"ו סקי"ד דכיון דנעשית הביצה כעפר לכן אפרוח היוצא ממנה מותר והוא מש"ס תמורה ואולם שם יוכל להיות דאף דאיסור שנעשה עפר אסור בעצמו מדרבנן מ"מ היוצא ממנו שפיר מותר לגמרי דאפי' ביוצא מאיסור עשה כ' הש"ך דאין בו איסור וכ"ש ביוצא מאיסור דרבנן ועכ"פ כיון דהוא רק דרבנן י"ל דלא החמירו בזה לאסור גם היוצא ממנו וע"ע בש"ך שם סי' פ"ו סקכ"ג דמשמע דאיסור שנעשה עפר אסור מדרבנן מיהת עש"ה כל הדיבור

סז) ע' לעיל אות ל"ו דדיקדקתי מדין המבואר בש"ך סי' ס"ד סק"ו דהיתיר בן פקועה הוא היתיר גרידא ואינו בתורת שחיטה והתבוננתי עוד בזה וראיתי דאדרבה יש ראי' משם דהוא בתורת שחיטה דנחשב הבן פקועה נשחט ע"י שחיטת האם לא דרק היא שחוטה והוא ניתר היתיר גרידא דאל"כ הא ק' להבין באמת דיעה אחרונה שבסי' ב' שם דהשליל מותר, וחלבו אסור דאחרי דהשליל ניתר מכל בבהמה תאכלו דניתר כל מה שבה א"כ חלב השליל מדוע לא יותר ג"כ ומה לי איסור אמ"ה ומה לי איסור חלב ועל כרחך דההיתיר רק מתורת שחיטה דנחשב השליל נשחט ולכן רק השליל ניתר אבל לא חלבו דהא אין שחיטה מועלת להתיר איסור חלב דהא גם הבהמה עצמה ניתרת ע"י שחיטה ועכ"ז אין ניתר חלב שבה והא דאם תלש חלב מן השליל והניח בבהמה גם החלב מותר טעמא אחרינא אית בי' וזה דאחרי דחזינן דמה שבבהמה יש לו חיבור לבהמה מדמועלת שחיטתה גם לו להחשב גם הוא נשחט ועל כרחך דנחשב מחובר בה ולכן מהני השחיטה גם לו כמו דמהני לכל חלקי ואברי עצמה וא"כ הא חזינן מקרא דכל בבהמה תאכלו דכל שבבהמה מחובר לבהמה וע"כ החלב שנחתך מן השליל ומונח במעי אם דהוא מחובר לה ואחרי דאין מחובר לאבר פרטיי שבה רק לכולה דכל שבבהמה מחובר לבהמה והרי מחובר איפוא לכלליות הבהמה ואין לו ייחוס לאבר פרטיי שבה יותר מלאבר אחר וע"כ שפיר הוא מותר דנסתלק מהיותו חלב כלל דאחרי שהוא מחובר לכל הבהמה הרי הוא חלב של כלליות הבהמה וחלב של כלליות הבהמה הא לא אסרה תורה כלל דאסרה רק חלב של איברים פרטיים חלב כסלים חלב כליות כו' וכדומה אבל תלב של הבהמה לא אסרה תורה דו"ק מאוד כי עמוק הוא וכ"ז לאחר שנחתך החלב מן השליל ומונח במעי האם דאין לו חיבור עוד אל השליל רק לאם וחיבורו לאם הא עניינו רק שהוא חלב שלה בכלליותה לא של אבר פרטיי שלה דהא מחובר רק לכולה אבל לא לאבר פרטיי שבה וע"כ שפיר הוא ניתר כיון דנעשה חלב של בהמה וחלב של בהמה הוא חלב היתיר דאין אסור רק חלב כסלים כו' וכדומה אלא דמ"מ הא הוא בשר מן החי דבשר מן החי א"צ אבר פרטיי רק כל הבשר אסור וא"כ אף שהוא חלב של כלל הבהמה ואין אסור מכח חלב מ"מ הרי אסור