אוצרות יוסף יורה דעה קכב

דאין דנין על של עכו"ם ואין שייכות איסור והיתיר כלל אצלו ולא שייך לומר שנעשה כבר וע"כ חשוב כמידי דלכתחלה וכנועץ לכתחלה בסכין של בשר לחתוך בו גבינה [ואולם בהך דסכין של עכו"ם י"ל באמת דמיירי כגון שלקח כבר הישראל את הסכין אצל עכו"ם או שאלו מאתו לשאר דברים וכבר הוא אצל הישראל והוא צריך עתה לחתוך בו צונן דכיון דכבר הוא אצל הישראל הרי כבר הוא איסור כיון דבישראל שייך איסור ושפיר הנעיצה עתה להכשירו מן האיסור ואולם סתימות הדין דמותר לחתוך צונן בסכין של עכו"ם ע"י נעיצה משמע דמותר לכתחלה לנעוץ סכין של עכו"ם לחתוך בו אף בהיותו של עכו"ם] ובאתי רק להעיר

סד) בט"ז סי' פ"ד סק"ז מש"ש דכיון דלא בדילי כו' יש לחוש יותר לתקלה עש"ה, דוגמתו ביומא ס"ו א' הנך דלאו בני הקרבה נינהו לא טריד בהו הך דבת הקרבה היא טרוד בה ואיכא למיחש טפי לתקלה עש"ה

סה) בש"ך סי' ע"ו סק"ב דפירש מחיים גם ממקום למקום אסור ופירש לאחר מיתה אסור רק בפירש לחוץ ע"ש ואינו מובן דמה טעם החילוק ואי דהפורש לאחר מיתה ע"י צלי' הוא רק איסור דרבנן דדם שבישלו הוא רק דרבנן מ"מ מה בכך ואחרי שבאו חכמים לאסור דם שפירש אפי' בישלו ופרישה אפי' ממקום למקום הא חשוב פרישה מדאסור בפירש מחיים אפי' בממקום למקום א"כ מדוע לא יאסרו גם בדבריהם גם בפורש ממקום למקום אחרי דבאים לאסור בפירש ופרישה ממקום למקום הא הוא ג"כ פירש [וי"ל דבעניין הדרבנן לא רצו לאסור רק כאשר כבר יש הדבר בפועל לפנינו ויצא לחוץ ויש דוגמתו ביבמות ס"ז ב' אי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה דלא נפק לאויר העולם לא תקינו רבנן ואולם הדמיון קצת רחוק] ואולי הטעם דבדרבנן לא רצו לאסור רק האיסור לבד אבל לא היתיר עמו וע"כ כ"ז שלא פירש לחוץ רק ממקום למקום דאם יאסר הרי תיאסר בהכרח גם חתיכות הבשר עמו כיון דהלא בלוע בחתיכה עדיין ובהכרח שתיאסר גם החתיכה היינו גוף הבשר עמו ע"כ לא רצו לאסור רק האיסור לבד דהוא הדם ולא רצו שיהי' נאסר. גם היתיר אגררא דאיסור דידהו ואף דאחר שיצא אם יובלע בחתיכה אסורה היינו לפי שכבר חל עליו שם איסור דרבנן בהיותו בפ"ע ואוסר שפיר גם היתיר בבליעתו דלא גרע משאר איסור דרבנן האוסר בבליעה ומשא"כ שיהי' תחלת חלות האיסור בהיותו בחתיכת ההיתיר עדיין ופירש בו ממקום למקום שתיאסר בהכרח גם החתיכה עמו זה לא רצו חכמים לאסור כ"כ בדבריהם ודו"ק ועוי"ל דבעודו בלוע בחתיכה דא"א שיהי' נאכל כ"א עם היתיר עמו היינו עם החתיכה ע"כ גוף האיסור קיל טפי כיון דא"א שיהי' נאכל בפ"ע רק עם היתיר עמו וע' ט"ז סי' ק"ד סק"א לעניין קום שבחמאה דכיון דאין אוכלו אלא עם החמאה שהוא היתיר יש קולא מפאת זה מ"ש וע"ע כזה בט"ז סי' ק"ט סק"ב לעניין נתערב במינו ואינו מינו דיש קולא מפאת דאין נרגש טעם האיסור בפ"ע רק עם טעם היתיר עש"ה וע"ע דוגמא בזבחים התערובת לא התיר ר' אליעזר אלא שנים שנים כו' דכיון דמקריבו רק עם הכשר קיל טפי עש"ה וע"כ כזה כאן לא רצו לשום חלות איסור האכילה בתחלה היכא דא"א שיאכל רק עם היתיר עמו דכיון דזה קיל טפי בערך מה ע"כ לא רצו לשום חלות האיסור בתחלה בערך קל הזה ורק אם כבר יצא והוא בפ"ע ואפשר שיהי' נאכל בפ"ע בלי היתיר עמו אז הוא דשמו עליו איסור ואחרי שנאסר תו ממילא אוסר גם אחר שיובלע בהיתיר כיון דכבר חל עליו איסור דכל איסור אוסר בבליעה ורק תחלת האיסור לא רצו להחל באופן דקיל טפי היינו על