אוצרות יוסף יורה דעה קכא

וכל מה שהי' ה"א לאסור לולי הכתוב היינו רק מפאת יוצא מן האיסור כיון דאיברי ובשר הבהמה אסורים משום אבר ובשר מן החי והחלב יוצא מהם וה"ל יוצא מן האיסור דאסור וכמ"ש האחרונים כבר בזה וא"כ אילו המימי חלב שבהיותם בתוך החלב היו מותרים כבר באכילה א"כ גם עתה כשפורשים הא הם יוצאים מן ההיתיר דהא הן החלב והן הם עצמם כבר היו מותרים וא"כ הא אין טעם כלל לאוסרם עתה דהא עתה הם יוצאים מן ההיתיר והיציאה מן האיסור הא כבר פסק דהא כבר הותרו אחרי היציאה מן האיסור ואין להם עוד התייחסות אחר האיסור וממקום שיוצאים עתה הא מן ההיתיר הם יוצאים ושפיר אין ראוי שיאסרו ודו"ק ואם דלמ"ד דם נעכר ונעשה חלב יש לדון דלא שייך סברא הנ"ל דלמ"ד הנ"ל י"ל דאין האיסור מפאת יוצא רק מפאת דם עצמו דאין השינוי שנשתנה הדם להיות חלב מתיר איסור דם וע' מה שהארכתי בזה באתוון דאוריתא מ"מ אין נפקותא בזה דהא קיי"ל להלכה כמ"ד דאיברי' מתפרקין כו' כמבואר בכ"ד]

ואולם סברת היריאים י"ל דחשיבי שפיר המימי חלב יוצאים מן האיסור אבר ובשר מן החי ואף דכבר הותרו בתוך החלב מ"מ כיון דהי' ההיתיר הזה רק מפאת החיבור אל החלב ולא דבר עצמותי לכן לא חשיב זה היתיר וכתוס' מנחות ו' א' דגיה"נ במחובר כיון דאין לו היתיר אלא ע"י חיבור לא שייך למיעבד מיני' יוכיח ע"ש והיינו דהיתיר ע"י חיבור לא חשיב היתיר וע"כ אין לעשות ממנו יוכיח וכמ"ש בכוונתם בלקח טוב כלל דטעם כעיקר ע"ש וע"כ לא שייך לומר דעתה אחרי יציאתם מן החלב הם יוצאים מן ההיתיר כיון דכבר הותרו דז"א דכיון דהי' ההיתיר רק ע"י חיבור לא חשוב היתיר כלל והם גם עתה יוצאים מן האיסור דנחשבים אסורים משעת היציאה מן הבהמה רק דהחיבור התירם וזה לא חשוב היתיר כיון דהוא רק מפאת חיבור ובהפסק החיבור שבים שפיר אל עניין עצמותם דאסורים בעצמותם מפאת יוצא מן האיסור [ועמ"ש כזה בבית האוצר אות בי"ת ערך בגדי כהונה דזרה הנישאת לכהן ונתגרשה היא לוקה על אכילת תרומה משום זרות דחשיבא זרה מעיקרא כיון דקודם הנישואין הית' זרה ועצמותה היא כך ורק מפאת חיבורה לכהן בהיותה אשתו אכלה מפאת החיבור לכן בהפסק החיבור היא שבה אל עניין עצמותה וחשיבא זרה מעיקרא עש"ה וה"נ דכוותה ודו"ק היטיב

סג) בט"ז סי' פ"ג סק"ה דמה שנעשה ע"י עכו"ם קרוי דיעבד כיון שנעשה כבר כמו אילו הי' נעשה אצל ישראל דהי' חשוב דיעבד כיון שנעשה כבר וע"כ מותר לישראל לקנותו מן העכו"ם לכתחלה עש"ה וע"ע כזה בט"ז סי' ק"ח סק"ד ויש לדון בזה דמצינו בכמה דוכתי דכ"ז שהדבר אצל עכו"ם אין דנין עליו כלל וא"כ לא שייך לומר דכיון דכבר נעשה כו' דהא לא הי' דין עליו עדיין כלל ואין בו שייכות לאיסור והיתיר כלל עדיין כיון שאינו אצל ישראל והעכו"ם הא אין מוזהר על האיסורים, וע"כ אין כאן דבר שיעשה עניין הדיעבד עדיין כלל דו"ק מאוד [וע' שו"ת בן פורת סי' א' עש"ה]

וע"ע ש"ך סי' פ"ט סקכ"ב מש"ש מיהו י"ל בזה דכיון דהסכין הוא של עכו"ם שנאסר כבר א"כ הנעיצה מיחשב להכשירו מן האיסור עכ"ל עש"ה ומשמע מלשונו דכ' מיהו י"ל דלא פשיטא לי' מילתא דאל"כ הא אין כאן התחלת קושי' ועל כרחך כוונתו בקושיתו דבשל עכו"ם לא שייך לומר דבא להכשיר איסור שנעשה כבר ואף דצריך לאכול בו דלא איכפת לנו באיסור של עכו"ם ואין דין על של עכו"ם כלל והוי כבא לכתחלה לגרום היתיר איסור ע"י נעיצה דמה שנעשה כבר אצל עכו"ם לא חשוב נעשה כלל