אוצרות יוסף יורה דעה יב

באדיקות כל כך וזהו התרו בו וקיבל עליו התראה מהו א"ל התיר עצמו למיתה קאמרת אין לך מומר גדול מזה ור"ל דלא לבד דוודאי כיוון לעכו"ם והוא עובד עכו"ם רק דהוא עוד יותר מזה גם מומר לעבודת עכו"ם כיון דעובד באדיקות כל כך עד שהתיר עצמו למיתה עבור העבודה וא"כ עכ"פ מה שהוא מומר הרי הוא ג"כ רק עבור שכיוון לעכו"ם וא"כ הא אין קושי' כלל על הטור שכ' בוודאי כיוון לאסור דתיפוק לי' דאפי' לא כיוון הרי שחיטתו פסולה משום שחיטת מומר דז"א דהא אילו האמת שלא כיוון הרי גם מומר לא הי' כיון שלא עבד בפועל ומה שמחזיקין אותו למומר הרי הוא ג"כ רק בשביל שאנו אומרים דוודאי כיוון וא"כ כיון דכל האיסור רק כשכיוון ולענין האיסור של הבהמה הרי נאסרת גם ע"י הכוונה לבד לא מפאת הוספת ענין המומרות מה שהוא גם מומר לכן הרי שפיר הי' לו להטור לכתוב כך דהבהמה אסורה בשביל שכיוון לאסור ולא לצער וכמובן

כא) סי' ה' בט"ז סק"ג אלא וודאי שקורי קמשקר עכ"ל וצ"ל הכוונה דאע"ג דאין כאן חזקת כשרות עוד בממ"נ הא לא עשה כהוגן דאם אינו מחויב עשה שלא כהוגן עתה במה ששיקר ואמר שמחויב חטאת ושחט לשם חטאת בפני רואה דמביא עצמו לחשד שוחט קדשים בחוץ ואם מחויב עשה שלא כהוגן במה שלא הודיע לרבים חטאו כדי שיתבייש וא"כ מנין לנו דהאמת שאין מחויב וקילקל לשקר כו' דילמא האמת שמחויב וקילקל שלא להודיע לרבים כו' דז"א דנהי דממ"נ קילקל מ"מ יש לנו לומר ג"כ מפאת החזקת כשרות דעתה הוא דאיתרע לקלקל ועד עתה כשר הי' ואילו הי' מחויב כבר חטאת הי' מודיע כו' כיון דעד עתה כשר הי' וכמ"ש הש"ך בסי' א' סק"ח דלגבי חזקת כשרות שנתקלקל אמרי' השתא הוא דאיתרע ואין נעשה חשוד למפרע וע"כ אמרי' דאין מחויב ועתה הוא דאיתרע לשקר כו': כב) בט"ז שם סי' ה' סק"ז מש"ש חדא דלא מצינו בשום מקום שיבא חיסור משום מראית עין חמור טפי מאיסור מצד עצמו כו' עש"ה כל הדיבור, והנה אין בזה די היתר הספק לענ"ד דמה שייך לומר דלא מצינו כו' והרי סוף סוף יש כאן מראית העין ואה"נ דראוי לומר דהמקדיש בהמת חבירו ושחטה תיאסר מפאת הרואה דלא ידע שאינה של המקדיש וכשיראה שאוכלין אותה יחשוד את האוכל שאוכל קדשים שנשחטו בחוץ, והעיקר נלענ"ד דאיסור מראית העין ישנו רק בדבר שענין ההיתר שבו בהעלם וכיסוי וההעלם והכיסוי שלו הוא המביא לטעות את הרואה לחשוד באיסור וכגון בשוחט בהמת עצמו לשם עולה דאף שמכוון בלבו באומרו לשם עולה לשחוק בעלמא מ"מ מה שבלב הרי הוא נעלם ומכוסה ואין אל הרואה לידע מה שבלב וכפי דבורו הרי מקדישו לעולה ושוחט עולה בחוץ וע"כ שפיר אסור משום מראית העין וכן בבשר בחלב שקדים וכדומה כיון דחלב שקדים דומה לחלב בהמה במראיתו והמראה מביאה הרואה לידי הטעות ואין אל הרואה לידע שהוא חלב שקדים דהא מראהו כחלב בהמה לכן יש בו משום מראית העין ומשא"כ בשוחט את שאינו שלו לשם עולה דההיתר מפאת שאינה שלו ואין אדם יכול להקדיש את שאינו שלו ואין ההקדש חל הרי אין כאן דבר המטעה את הרואה דאטו מראה הבהמה מראה שהיא של המקדיש [ואי דנאמר דסתמא אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו הרי זה השוחט בלא"ה יצא מן הסתמיות דגם אם היא שלו הרי אסור להקדיש ולשחוט קדשים בחוץ] וע"כ כיון שאין ענין ההיתר שבכאן דבר הנעלם ומסותר בהיפיכו אין בכל כמו זה משום מראית העין ויש אל הרואה להסתפק בעצמו בכל כמו זה ולהתוודע על הדבר דכיון דהוא יודע דאין הקדש חל על שאינו שלו דכל כה"ג וודאי אמרי' אדם יודע יש לו להסתפק שמא אין הבהמה של המקדיש ואין ההקדש חל ויש לו להתוודע ולחקור