אוצרות יוסף יורה דעה יא

הוי כעכו"ם וישראל שוחטין דפסולה עיין בדבריו, ולא אבין דבריו לענ"ד דעכו"ם וישראל נמי הא עיקרא דמילתא דהשחיטה כשיר' כיון דפסול עכו"ם רק מפאת דלאו בר זביחה והרי יש כאן זביחת ישראל וכמ"ש הש"ך בעצמו בסי' ב' סק"ל דדעת הב"ח כן אלא דחשש להחמיר וא"כ עכ"פ הרי אין להקשות על הר"ן מפאת זה והנה בלא זה גוף ההבנה הנ"ל דבשוחט את של חבירו לשם עכו"ם הוי כשחיטת עכו"ם ג"כ נפלאת היא בעיני דשחיטת עכו"ם הוא פסול זביחה דלאו בר זביחה הוא ומשא"כ שחיטת ישראל לשם עכו"ם אי בתר מחשבה לשם עכו"ם אזלת ה"ל זבחי מתים ואם אין כח במחשבה יען הוא בשל חבירו ונשאר כאילו לא חישב הרי הוא שחיטת ישראל כשיר' ועכ"פ הרי אין שום מקום לומר דיש כאן פסול זביחה והוא אינו זבוח רק או דהוא זבוח אלא שזבוח לעכו"ם או דהוא זבוח גרידא שלא במחשבה לעכו"ם אבל שנאמר בישראל השוחט לשם עכו"ם דהוא אינו נשחט אין שום מקום לזה לענ"ד ובוודאי דלא נתכוון הר"ן כלל לזה רק כוונתו דרק במה שא"צ לבא למעשהו הוא דאין לו כח לחשב בשל חבירו ומשא"כ לענין אכילה דאילו לא הי' שם מעשהו ואי מדלת למעשהו מהכא ה"ל נשחטה מאילי' שלא ע"י מעשה אדם וא"כ הרי הית' נאסרת באכילה משום נבילה וא"כ כיון דההיתר באכילה רק ע"י מעשהו ששחט הוא תו במה שהוא רק ע"י מעשהו יש לו ג"כ הכח בו וה"ל כבעלים בענין ההוא ויש לו כח בו שפיר לחשב ולכן אהני מחשבתו בענין האכילה ולא אהני בענין ההנאה והוי דין שחיטה זאת דלאכילה הוא זבחי מתים ואם אוכלו חשוב אוכל זבחי מתים ואילו ליהנות ממנה מותר דלהנאה אינה זבחי מתים, כך נ' ברור כוונת הר"ן (וכבר כתבתי כן בקונטרס גבורות שמונים אות מ"ט ע"ש שכתבתי כן עוד הכרח לזה דאל"כ ראוי שתטמא ג"כ טומאת נבילה וזה וודאי אינו] ולפי"ז הרי וודאי צדקו מאוד דברי הט"ז דבב' ששוחטין הרי שפיר א"צ למעשה השוחט לשם עכו"ם כלל וכלל ואי מדלית מעשהו מהכא לגמרי נמי הא אינו נשחט מאיליו רק נשחט ע"י הב' ומותר באכילה וא"כ כיון דא"צ למעשהו כלל אף להיתר האכילה תו אין גם למחשבתו כח לפעול כלל ושפיר ראוי שיהי' מותר באכילה וז"פ

כ) שם בט"ז סק"ה וק' א"כ אף בלא כיוון לאסור כו' ע"ש, ולענ"ד ע"י ההתראה וקבלת ההתראה לבד אין נעשה מומר דזהו רק שאומר שישחוט לעכו"ם ואף שאומר כך במסירת נפשו דהא יודע שיהי' חייב מיתה ע"ז מ"מ אפי' אומר כך במסירת נפשו ג"כ אין נעשה מומר כיון דלא עבד עכו"ם עדיין ויש כאן רק מחשבה לעבוד וגם עבירת איבוד עצמו לדעת בקבלת ההתראה ולא זה ולא זה עושים אותו מומר דלא מצינו למחשב שיעבוד עכו"ם בעתיד שיהי' נעשה מומר עי"ז ואף דנענש על המחשבה דבמחשבת עכו"ם המחשבה מצטרפת למעשה מלמען תפוש את בנ"י בלבם מ"מ מומר לא מצינו דנעשה רק ע"י העבודה לעכו"ם בפועל ועבירת איבוד עצמו לדעת וודאי דאין נעשה מומר על ידה דהוא רק עבירת רציחה ורוצח אינו מומר וכשר לשחיטה ורק כוונת הגמ' דלא לבד דוודאי כיוון לשחוט לעכו"ם באמת דאי רק לצער חבירו מי שוטה יעשה זה שברצותו להפסיד לחבירו בהמה בשנאתו יבא לקבל על עצמו התראה למות בשביל זה ועל כרחך דאין כוונתו לצער רק כוונתו באמת לשחוט לעכו"ם והוא עובד לעכו"ם בשחיטתו והא פשיטא הוא רק דעוד יותר מזה דבעלמא השוחט לעכו"ם אין נעשה מומר בפעם אחת או באותה שחיטה עצמה מיהת ומשא"כ זה שעובד בחציפות ובאדיקות כל כך עד שמוסר נפשו על העבודה והתיר עצמו למיתה לכן נעשה גם מומר מיד ובאותה שחיטה עצמה כיון דעובד