אוצרות יוסף יורה דעה קיד

בשר שלא נמלח אצל בשר שנמלח וימלחנו אח"כ דגוף תקנת מליחה הוא רק לדם של עצמו מ"מ שפיר שייך לומר כנ"ל דכיון דבחתיכה עצמה פעמים יש ריבוי דם והוי הנשאר יותר ופעמים מעט והוי הנשאר פחות ועכ"ז תמיד מועיל מליחה וניתר הנשאר פ"י תקנת מליחה שתיקנו חכמים ועשה כתיקון חכמים ע"כ אין חילוק ג"כ בין אם יש בחתיכה עוד ריבוי דם יותר מפאת שגם בלעה דם מחתיכה אחרת והוי כחתיכה שיש בה ריבוי דם ביותר דמהני מליחה להתיר הנשאר וגם כאן מועלת המליחה להתיר הנשאר ומשא"כ בדגים דלא אמרו חכמים במין זה תקנת מליחה כלל דהא דם דגים מותר וא"צ מליחה כלל וע"כ היכא שבלעו דם אסור מעוף שפיר אין המליחה מועלת להתיר כיון דמליחה אין מפליט הכל ועדיין ישאר מעט גם מדם שבלע וכאן ליכא תיקון חכמים כלל לשנאמר דע"י שעשה כתיקון חכמים ניתר הנשאר דהא לא תיקנו חכמים בדגים כלל ודו"ק היטיב וכמדומה שבכתבי חרפי על יו"ד כתבתי ג"כ כעין זה על הפרישה הנ"ל ואין הכתבים הנ"ל לפני כעת

נח) יל"ע אם מותר לבשל בשר שלא נמלח בס' כמוהו אם אין בו משום ביטול איסור לכתחלה ומסברא נ' לכאורה דיש להתיר מכמה טעמים חדא דמצינו רק דאסרו ביטול איסור אבל כאן אכתי הוא היתיר דדם האיברים שלא פירש שרי ואף דבקדירה יפרוש ממקום למקום ויתסרי ותו כשיצא לחוץ ויתבטל הרי יתבטל איסור מ"מ זה הוי רק גרם ביטול איסור אבל לא ביטול איסור בידים כיון דכשנותן לקדירה הוא נותן היתיר רק אח"כ מאיליו יעשה איסור ויתבטל וגם לדעת הרא"ש מובא בש"ך סי' ע"ו סק"ב מה שפורש ממקום למקום ע"י צלי' אין בו איסור כ"ז שלא יצא לחוץ ע"ש וא"כ ה"ה ע"י בישול וכשיוצא לחוץ הא נתבטל מיד ואין בא כלל לכלל איסור, וא"כ י"ל דבכה"ג ליכא משום ביטול איסור דאסרו רק לבטל מה שכבר אסור אבל לא לבטל דבר שכשיבוא לכלל איסור יהי' הוא וביטולו עמו ותדע דהא מותר לבטל חמץ לפני הפסח אפי' לדיעות דהיתיר בהיתיר לא בטל ויחול איפוא הביטול רק בבוא הפסח שיחול איסור על החמץ וביטולו עמו וא"כ ה"נ דכוותה ועוד יש טעם להתיר דהא אין מתכוון לבטל הדם רק לבשל הבשר, ואף דהוא פסיק רישא מ"מ מצינו בכמה דוכתי בהך דאין מבטלין דבאין מתכוון אפי' בפ"ר שרי ובפשיטות הוא כן לדעת התה"ד המובא במג"א דפ"ר בדרבנן שרי דהך דאין מבטלין כו' נמי לרוב הראשונים הוא רק איסור דרבנן ועוד יש טעם להתיר דדם אחרי שנתבטל בתבשיל תו הא אינו ראוי לכפרה וא"כ תו בעצמותו ניתר מפאת אינו ראוי לכפרה והרי אסרו רק לבטל איסור אבל לא להתיר איסור וכאן הביטול הוא רק סבת ההיתיר שצריך לביטול רק לעשותו אינו ראוי לכפרה ואחרי שהוא אינו ראוי לכפרה הא מותר בעצמותו וזה הא מותר לעשות דם אינו ראוי לכפרה דאין זה ביטול איסור שיהי' ההיתיר מטעם ביטול רק דמשנהו בעצמותו להיות היתיר ודם שלא אסרתו תורה ולעשות מאיסור היתיר הא שרי ודו"ק היטיב [ואף דדם שאינו ראוי לכפרה מ"מ מדרבנן אסור דהא דם שבישלו נמי אין ראוי לכפרה ואסרוהו חכמים מ"מ י"ל דאם מפאת ב' דברים אין ראוי לכפרה בכה"ג לא אסרו כלל דה"ל כמו תרי דרבנן ושפיר הוא מותר בעצמותי וא"כ כאן נמי דאחר הביטול יהי' תרתי דם שבישלו וגם אין ראוי לכפרה מפאת הביטול וע"כ שפיר ישתרי ואף דדם שמלחו וגם בישלו אח"כ ג"כ אסור אף דאין ראוי לכפרה מפאת ב' דברים מפאר המליחה ומפאת הבישול מ"מ שם מה שאין ראוי מפאת המליחה הוא ג"כ רק מפאת שמליח כרותח והוי כמבושל וא"כ הכל היתיר אחד דא"ר לכפרה