אוצרות יוסף יורה דעה קיג

לחיבור עובר באם דחשיב חיבור ותולש עובר ממעי אמו בשבת מיחייב מש"ה משום עוקר דבר מגידולו ועכ"ז כ' תוס' ע"ז כ"ו א' דכשנתעורר לצאת פסקו גידוליו ולא חשיב תו עוקר כו' עש"ה והיינו דבהתעוררות לצאת לבד אמרי' דכבר פסק החיבור וא"כ גם כאן נימא הכי דבהתעוררות לצאת לבד אפי' לא פירש עדיין כבר פסק החיבור ונחשב דם ואסור וע"ע ש"ס חולין נ"א ב' ניערה לעמוד אעפ"י שלא עמדה ואינו עניין לכאן דשם אין העניין דהניעור לעמוד חשוב עמידה כי היכא דנימא ג"כ דההתעוררות לצאת חשוב כיצא רק העניין שם דאפי' אין חשוב עמידה מ"מ הניעור לבד מורה שיש בה כח ולא נתרסקה דאל"כ לא הי' לה כח גם אל הניעור בעצמותו ודו"ק וע"ע ר"ה ל' א' נינערו לעמוד ולא עמדו מהו ע"ש וג"כ אינו עניין לכאן דשם אין העניין תלוי בעצמות העמידה ואין האיבעי' מפאת דהניעור לעמוד חשוב עמידה רק העניין תלוי בדעת שלהם ומספקינן דכיון דננערו לעמוד וכבר הי' דעתם להסתלק לכן מה שנשארו יושבין אינו עוד בתורת ב"ד רק יושבים שם גרידא שלא מתורת ב"ד דמתורת ב"ד כבר סילקו דעתם כיון שניערו לעמוד ודו"ק ועכ"פ אין לב' המקומות הנ"ל עניין לכאן וכמובן ואולם הך דתוס' ע"ז הנ"ל שפיר יש לו עניין לכאן וכנ"ל] ואולם גוף הדבר כאן לכאורה אין לו ציור דמניין אנו יודעים שנתעורר הדם לצאת כ"ז שלא יצא ובהך דתוס' ע"ז הנ"ל יודעין זה ממה שישבה האם על המשבר עש"ה ומשא"כ כאן איך אפשר לידע זה שנתעורר הדם לצאת לשנאסור מפאת ההתעוררות כ"ז שלא יצא ואולם א"כ גם דברי המחבר לכאורה אינם מדוקדקים דלא ה"ל לכתוב כלל הך דנתעורר לצאת כיון דא"א לנו לידע ההתעוררות וכך ה"ל לכתוב „או שפירש ממקומו ונבלע במקום אחר“ ובשלמא אם הי' אפשר לידע ההתעוררות שפיר כ' כן ונתעורר בו' ונבלע כו' להשמיענו קולא דאפי' בנתעורר כו' אין ההתעוררות לבד אוסר עד שיבלע במקום אחר ומשא"כ אחרי שההתעוררות לבד א"א לנו לידע כ"ז שלא פירש בפועל ואם פירש בפועל הא אסור באמת א"כ למה לו להזכיר ההתעוררות כלל ובאתי רק להעיר

נז) בט"ז שם סי' ע' סק"ח בשם הפרישה דהדגים שם היתיר עליהם ואיך נתירם כשקיבלו איסור דם עכ"ל ואלה הדברים צריכין ביאור וי"ל ההסברה עפ"י המבואר ברא"ש חולין דאין מליחה פולטת כל הדם רק דעכ"ז אין שם איסור הואיל ועשה כתיקון חכמים ע"ש והיינו דאין כח במליחה באמת להפליט כל הדם ועכ"ז תיקנו חכמים למלוח להפליט מה שאפשר ע"י מליחה ומעט הנשאר לא אמרו בו איסור כיון דכל עיקר דם שמלחו דרבנן וע"כ הם אמרו והם אמרו ותיקנו רק לעשות האפשרי למלוח והמעט הנשאר אחר מליחה התירוהו באמת והנה תיקון המליחה שתיקנו חכמים וחייבו למליח הרי אין חילוק בין חתיכת בשר שיש בו ריבוי דם לבין חתיכה שהדם בה מעט כעניין שומן שבחלתולת דאין מיחזק כ"כ בדם [ע' סי' ע"ה בט"ז סק"ד] לכולם תיקנו מליחה בשוה וניתרים ע"י מליחה ומעט הנשאר אחר מליחה בין בחתיכה שבה ריבוי דם דנשאר ממילא דם יותר ובין בחתיכה שהדם בה מעט דאין נשאר כ"כ בכולם הנשאר מותר אחרי שמלח ועשה כתיקון חכמים וע"כ נ' דהיינו טעמא דרק בבשר שלא נמלח שהונח עם בשר שנמלח מהני לי' מליחה שנית ואמרי' דאיידי דיפלוט דם דידי' כו' דאף דמליחה אין פולטת הכל וישאר בו ממילא מעט גם מדם שבלע מ"מ אין חשש בזה דהא מדם של עצמו ג"כ נשאר בו ועכ"ז מותר הואיל ומלח ועשה כתיקון חכמים וע"כ גם מעט הנשאר מן הבליעה ג"כ מותר דאף דזה אינו מגוף תיקון החכמים שיניח