אוצרות יוסף יורה דעה קיב

בזה המיעוט אחר הרוב ולענ"ד י"ל טעם אחר בזה דבאמת הא דבעי' קורט דם בהמסס כו' ואל"ה תלינן דלאחר שחיטה נעשה הוא רק משום חזקת כשרות דבהמה דאתי מכח רובא דרוב בהמות אינם טריפות וכמבואר בפוסקים וע"כ נ' דכאן דחזינן דהמחט הולכת מבפנים לחוץ וכבר הלכה וניקבה הרוב הרי יש לנו להחזיק דתלך כן הלאה ותנקוב הכל וע"כ אין כאן חזקת כשרות כלל דה"ל חזקה העשוי' להשתנות ואין לומר דהא אפשר דתחזור המחט לאחורי' ולא תלך הלאה לחוץ דז"א דבזה יש לנו להחזיק בהילוך המחט שלא ישתנה ממה שהי' עד עתה וילך הלאה לחוץ ואין לומר דאכתי אין החזקת כשרות עשוי להשתנות דהא אפשר שישחוט הבהמה קודם שתלך המחט לחוץ ותנקוב כולו דז"א דשחיטה הוא מחוסר מעשה והיא רק מעשה אפשרית ואפשר שלא ישחוט ומשא"כ הילוך המחט דיש בו חזקה דכמו שהלך עד עתה מפנים לחוץ כן ילך הלאה וינקוב לחוץ לכן שפיר יש כאן חזקה שתיטרף בהמה זו בעתיד וה"ל חזקת כשרותה עתיד להשתנות ולא מהני החזקה תו לתלות דהילוך המיעוט הי' אחר שחיטה ודו"ק ואין לומר דלפי סברא הנ"ל דיש חזקה שתנקוב המחט כל הקורקבן א"כ אפי' בלא ניקב כולו נמי ליתסר מפאת סופו לנקוב דהא סופו לנקוב עושה טריפות בכלהו ה' טריפות כמו בסירכא לדיעות דטריפות סירכא משום דסופו להתפיק ולהעשות נקב ובנפלה לאור ונחמרו כו' בסי' נ"ב סעי' א' ועוד כמוהו הרבה דז"א דסופו לנקוב הוי טריפות רק אם יש ריעותא וקלקול בגוף הבהמה שסופו לנקוב דאז אותו הקלקול עצמו נחשב חסרון וטריפות מפאת שסופו לנקוב ומשא"כ אם אין סוף הנקב לבוא מפאת ריעותא שבאבר עצמו רק מפאת דבר אחר מבחוץ כמחט וכדומה שינקוב אותו ויהי' אז טריפה וודאי דאין בהמה נחשבת טריפה מפאת שסופה להיות טריפה ורק בריעותא בגוף כו' אז נחשב הריעותא ההיא עצמה, טריפות מש"ה אבל אם אין בה ריעותא וקלקול בגופה וודאי דאין אוסר מה שדבר אחר סופו לנקוב אותה אם, שוחטה בהכשר קודם שניקבה וכן מבואר בט"ז סי' מ' סק"ד ע"ש שכ' ותו דלמה יהי' טריפה במה שסופו לנקוב דעכ"פ עכשיו אין כאן נקב עכ"ל ואיירי שם ג"כ במחט דאין איסור מפאת שסופו לנקוב עש"ה והוא פשוט וכ"ז לעניין שאין הסופו כו' בעצמותו טריפות אבל לעניין חזקה העשוי' להשתנות שפיר מחשיב מה שסופו כו' עכ"פ חזקה העשוי' להשתנות כיון דסופה לינקב ולהטרף ושפיר עכ"פ אין כאן חזקת כשרות לבהמה זו כיון דהיא חזקה העשוי' להשתנות דהא סופו לנקוב ותיטרף וכנ"ל ודו"ק

נה) בעניין אחזוקי איסורא וריעותא לא מחזקינן, ע' לעיל אותיות י"ב, כ"ד, מ"ח, נ', וע"ע ט"ז סי' נ' סק"ד בשם רש"ל וע"ע שם סי' נ"א בט"ז סק"ד בשם הב"ח וע' שם סי' פ"ד סעי' א' דמסתמא אין לחוש שמא פירשו והוא ג"כ סברא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן וע"ש בט"ז סק"ג וע"ש אריכות בט"ז סק"ו עש"ה כל הדיבור וע"ע בש"ע שם סעי' ה' ובט"ז שם סק"ח ואולם באיסור דבוק מצינו דחיישי' שמא יצא פעם אחת חוץ לרוטב כו' ועמ"ש בזה בבית האוצר טרך איסור דבוק

נו) בשו"ע סי' ס"ז סעי' א' או שפירש ממקומו ונתעורר לצאת ונבלע במקום, אחר כו' ומשמע דנתעורר לצאת לבד לא חשיב פרישה כ"ז שלא פירש בפועל ויל"ע דטעם האיסור כשפירש אפי' ממקום למקום היינו משום דדם האיברים שלא פירש דשרי היינו משום דכ"ז שלא פירש הוא מחובר לבשר וחשוב בשר ולא דם וע' ש"ס זבחים כ"ו א' ש"מ דם המובלע באיברים דם הוא ובתוס' שם וע"כ כשפירש פסק החיבור והוא שפיר דם, וא"כ יש לדמותו לכאורה