אוצרות יוסף יורה דעה קיא

רק גזיר' אטו אמ"ה שנחתך לגמרי לכן אין לאסור כאן איסור דבוק כיון דבאמ"ה שנחתך לא משכחת זה כיון דנחתך ואינו דבוק ולדמיון אם נתבשל רגל שבו אבר היוצא עם שאר דברים אין להצריך ס' נגד כל הרגל דהא כאן ליכא הגזיר' לומר דאם לא נצריך ס' נגד כל הרגל יבואו להקל גם בנתבשל רגל עם אבר הנחתך ממנו ממש עם שאר דברים שלא להצריך ס' נגד כל הרגל דז"א דאז הא לא יוצרך ס' באמת נגד כל הרגל רק נגד האבר הנחתך לחוד כיון דאינו איסור דבוק וכמובן [ואולם כיון דעניין איסור דבוק ישנו בהדאוריתא אלא דבאמ"ה לא שייך ע"כ כאן באבר היוצא דשייך שפיר יש לאסור כיון דגם בדאוריתא דכוותי' הי' אסור רק דלא שייך ודו"ק ואולם אין זה ברור והארכתי כבר בבירור סברא כזאת מכמה דוכתי בתשובה לבאבוב בשולי המכתב עש"ה וגם שייך בזה סברא דש"ס זבחים מ"ח ב' דא"א לטפל שיהי' חמור מן העיקר וכיון דבעיקר היינו באמ"ה אין לו מציאות כו' ואולם בזה י"ל דכיון דגוף החומר הי' נוהג רק המציאות חסר לא חשיב זה טפל חמור כו' דגם בעיקר הא יש החומר בעצם רק דלא שייך ודו"ק ונ' דעניין זה תלוי ג"כ במה שנסתפקתי בכמה דוכתי והזכרתיו גם בתשובה להגאון ר' נטע לאנדוא נ"י לאושפיצין אם בדרבנן טעם האיסור הוא האיסור או הטעם הי' רק לחכמים דעבור זה אסרו אבל אחרי שאסרו גוף האיסור הוא האיסור ואין דנין עוד בטעם דאי נימא דהטעם הוא האיסור א"כ כאן דהטעם משום גזיר' אטו אמ"ה א"כ לגבי דין איסור דבוק דלא שייכא הגזיר' כיון דלא שייך דבוק באמ"ה ממש דהוא נחתך לכן שפיר אין דין איסור דבוק ומשא"כ אם גוף האיסור הוא האיסור א"כ ה"נ הגזיר' הי' רק טעם לחכמים לאסור אבל אחרי שאסרו הנה לפנינו גוף האבר הוא איסור ושפיר ראוי שנאמר בו דין איסור דבוק כיון דממהר לבלוע וחענ"נ מפאת שבלע איסור ואף דכאן לא שייכא הגזיר' מ"מ לא איכפת לן בעניין הגזיר' כלל אי שייכא או לא שייכא דאחרי שאסרו גוף הדבר הוא איסור ואין לנו נפקותא בטעם האיסור ואחרי שהוא איסור הרי זאת החתיכה בלעה איסור תחלה ונעשית נבילה ושפיר צריך ס' נגד כל החתיכה וע' תוס' בגיה"נ דאף דגיה"נ אין אוסר בפליטתו דאין בגידין בנותן טעם מ"מ שומן הגיד דיש בו טעם אוסר בפליטתו ואף דכל איסור שומן גיד רק משום גזיר' אטו גיד ע"ש וכ"ה בש"ע לקמן סי' ס"ה סעי' ט' ע"ש וזה דומה ממש לנידון הש"ך הנ"ל וכמובן וא"כ אין נ' באמת לומר כן כלל דכיון דבאמ"ה אין מציאות דיבוק כו' וכנ"ל דסוף סוף אבר היוצא דהוא דבוק שפיר ראוי לאסור וע"כ דברי הש"ך בזה דכ' דהוא תרתי דסתרי צע"ג לענ"ד ובאתי רק להעיר

נג) בעניין ספק טריפות אי מוקמינן אחזקת היתיר, ע' אריכות בש"ך סי' נ' סק"ג וע"ע בש"ך שם סי' נ"ה סקכ"א וע' ט"ז סי' נ"ז סקי"ט עש"ה ויש שם קצת צ"ע בט"ז דהזכיר רק רוב בהמות בחזקת שאין דורסים ולא הזכיר חזקת כשרות מפאת דרוב בהמות אין טריפות וע"ע ש"ך סי' מ"ד ס"ק י"ז עש"ה וע"ע ט"ז סי' מ"ח סקט"ז מש"ש ועוד העמידנו על חזקת כשרות שהי' לו עש"ה וע"ש בש"ך סקל"ז דהביא בתוספת דברים דעומד בחזקת כשרות לגבי נקבים אלו עש"ה וע"ע ט"ז סי' נ"ב סק"ה בשם הרשב"א וכל שיכולין לתלות בתולדה תולין ומקילין דרוב בהמות כשרות הן כו' ועוד שם „דאל"כ אלא תרצה לתלות ההורקה בשינוי אחר גם בנפלה נימא הכי דהא רובא דאוריתא ורוב בהמות כשרות הם ונתלה הירקות במידי אחרינא כו'“ עש"ה

נד) בט"ז סי' מ"ח סקי"ז ע"ש מש"ש ולא תלינן לומר כו' עד תלינן גם המיעוט אחר הרוב עש"ה ולא ידעתי שום טעם לסברא זו מדוע נתלה