אוצרות יוסף יורה דעה קי

היתיר, וגם הייתי מדקדק מדברי הסמ"ק דאסור להושיטו לבני נח מדרבנן דבמכשיל באיסור דרבנן הוי רק עבירת לפני עור מדרבנן ודלא כקצת רבני בתראי שצידדו דהיא עבירת לפ"ע דאוריתא דהאיסור דרבנן חשוב מכשול מיהת גם מה"ת ועבר מה"ת אלפ"ע דלא גרע ממשיא עצה שאינה הוגנת דעובר מה"ת אלפ"ע ודקדקתי מדכ' הסמ"ק דאסור להושיטו מדרבנן וא"כ מבואר דאין המכשיל באיסור דרבנן עובר אדאוריתא ורק עובר ג"כ רק איסור דרבנן, ואולם כעת נ"ל דכוונת הסמ"ק הוא כאופן אחר לגמרי דוודאי אבר היוצא דאסור רק מדרבנן הוא מותר לעכו"ם ואך דכיון דמה דאסרוהו באכילה הוא משום גזיר' אטו אמ"ה דשמא יבואו לאכול גם אמ"ה שפירש ממש דאסור מה"ת וא"כ גם לעניין ההושטה לב"נ הא שייכא גזיר' הנ"ל דאם יהי' מותר להושיט אבר היוצא מביאו להושיט גם אמ"ה ממש דאסורה ההושטה מה"ת משום לפ"ע וע"כ גם ההושטה אסורה משום גזירת אמ"ה כי היכא דהאכילה אסורה אבל אין האיסור כלל משום הכשלת העכו"ם בהושטת אבר היוצא רק האיסור משום גזירת הושטת אמ"ה ממש ודו"ק, וסברת הרשב"א והר"ן דמתירים ההושטה צ"ל דס"ל דכיון דלא מצינו בש"ס בהדיא דגזרו גם אהושטה ע"כ אין לנו לומר מאילינו דגם ההושטה בכלל הגזיר' דאולי רק באכילה גזרו אטו אכילת אמ"ה דחמור טפי ומשא"כ ההושטה דאלפ"ע ליכא מלקות וכן אוכל חמור מפאת שנהנה וכש"ס כריתות ט"ו ב' מה לאוכל שכן נהנה, וכן י"ל דאין הגזיר' דיבא לאכול במזיד אמ"ה רק דמתוך אכילת אבר היוצא יטעה וישכח לאכול גם אמ"ה ממש וא"כ כיון דהגזיר' רק אטו שוגג לכן לעניין שוגג נמי הא אכילת איסור בשוגג חמור מעביר' אחרת בשוגג וכמ"ש תוס' חולין ה' ב' ובכ"ד דרק באכילת איסור בשוגג הוא דשייך השתא בהמתן כו' [ואולם בתוס' שם כתבו דאפי' כשנכשל אחר על ידו באכילת איסור ג"כ שייך השתא בהמתן כו' מהך דכתובות כ"ח ב' העלו עבד לכהונה כו', ואולי הוא שם מטעם ערבות ומשא"כ אעכו"ם דליכא ערבות ואין רק עבירת לפ"ע שפיר הוא רק כעביר' דעלמא ולא שייך השתא בהמתן כו', וע' ט"ז סי' פ"ב סק"ד ולא הביא שם תוס' הנ"ל דגם באכילת אחר על ידו שייך השתא בהמתן כו' דלתוס' הנ"ל הדרא קישתו שם לדוכתה עש"ה] וגם י"ל דאחרי דהוצרכו לאסור האכילה דהוא עיקר האיסור בעצם וראשונה לכן תו אין צורך לאסור ההושטה דכיון דהאכילה עכ"פ אסורה אית לי' היכירא ולא אתי לאיחלופי באמ"ה דוגמת ש"ם שבת ריש פרק שואל דכיון דהשאילני הוא דשרו רבנן והלויני לא שרו רבנן לא אתי למיכתב עש"ה ואם דיש לחלק בין הנושאים מ"מ יש מקום לומר כן ובאתי רק להמיר

נב) בש"ך שם סי' נ"ה סקי"ג ע"ש מש"ש ועוד דבשלמא בדבוק י"ל כיון דרבנן אחשבוהו כו' עש"ה ומאז אני תמה על הש"ך הנ"ל דחה שייך כאן תרתי דסתרי הרי מה שאסרוהו ואחשבוהו כאילו נחתך זהו רק עניין רואין דרואין כאילו נחתך אבל הרי אין המציאות משתנה ממה שהוא דסוף סוף בפועל הרי אינו נחתך רק דבוק וא"כ הרי הוא ממהר לבלוע ושייך בי' דין איסור דבוק דהוא עניין טבעיי מפאת דממהר לבלוע וגם זה הרי ממהר לבלוע וכמובן בפשיטות וע' לקמן סי' ס"ב סעי' א' בהג"ה דיתרת העומדת במקום שאינו מטריף הבהמה מותר לאכלה ולא אמרי' יתר כנטול דמי והוי כאבר המדולדל עכ"ל והוא ג"כ מטעם הנ"ל דאף דאמרי' בכל יתר דרואין כאילו נטול מ"מ מה שאנו אומרין רואין אין משנה המציאות ובמציאות הרי הוא מחובר ולכן אינו אבר המדולדל והוא פשוט] וצ"ל כוונת הש"ך דכיון דכל איסור אבר היוצא