אוצרות יוסף יורה דעה קט

יש לחלק דאף דהיכא דשייך אחזוקי איסורא לא מחזקינן הוא עדיף מחזקה היינו משום דאמרי' מהיכא תיתי יהא כאן איסור וע"כ א"צ אפי' לברר שאין שם עניין העושה ריעותא ומחייב זה וע"כ כל דשייך סברא זאת דאחזוקי כו' הוא עדיף באמת מחזקה וא"צ אפי' לברר ומשא"כ במקום שסופו לעשות איסור שם לא שייך כלל סברא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מפאת זה עצמו כיון דסופו כו' דאחרי דכל עניין הסברא הוא רק דמהיכא תיתי נחוש כו' וע"כ כשסופו לעשות כן זהו הריעותא ולא שייך לומר מהי תיתי נחוש דמפאת זה יש לנו לחוש כיון דיש כאן ריעותא דסופו לנקוב וע"כ יש לספק ג"כ שמא כבר ניקב ואין זה החזקת איסור במקום דליכא ריעותא דמה שסופו לנקוב הא הוא הריעותא וע"כ ליכא בכה"ג כלל סברא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ומשא"כ חזקה דעלמא דהוא עניין אחר דהי' דבר במצב וכ"ז שלא נתברר שנשתנה גילתה תורה שיש להחזיק שלא נשתנה ע"כ גם בסופו להשתנות מ"מ עד עתה יש עדיין החזקה שפיר שלא נשתנה כ"ז שלא ידענו שנשתנה ולעניין זה שפיר חזקה דעלמא עדיף מהך דאחזוקי איסורא לא מחזקינן דהך דאחזוקי כו' רק במקום שישנו הוא עדיף מחזקה אבל כשסופו כו' אין כלל סברא דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מטעם הנ"ל כיון דכל עניין הסברא רק מהי תיתי כו' וכאן לא שייך מהי תיתי כו' דמפאת שסופו כו' יש לנו לדון עכ"פ שפיר שמא כבר הי' כן וליכא תו סברא דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן דאין אנו באין לבדות חשש ריעותא מלבנו רק יש דבר המביא אותנו לספק בכך והוא מה שסופו להיות כן ומשא"כ חזקה דעלמא הא שפיר ישנו גם בסופו להשתנות דו"ק מאוד]

מט) בעניין דעת הר"ת דיש קולא בכבד לעניין דם דכיון דכולה דם ורחמנא שריי' לכן גם פליטתה אינו אוסר, יל"ע אי גם בטחול הוא כן דהר"ת דייק דכבד כולה דם מהך דחולין אסר לן דמא שרא לן כבדא וא"כ להקלירי שיסד מדם טחול הדם [ע"ש בחולין בתוס'] א"כ גם בטחול הוא כן דהוא דם ורחמנא שריי', וכן יש להסתפק אם אין קולא זו גם בכוליא לפי המבואר בט"ז סי' מ"ד סק"ט בשם האו"ה דהכוליא כולה דם ע"ש וכ"ה בש"ך שם סק"ט ע"ש ואעפ"כ רחמנא שריי' והוי כמו בכבד ואם דבהך דאסר לן דמא הזכירו רק כבד ולא כוליא הרי גם כן לא הזכירו טחול ואעפ"כ יסד הקלירי מדם טחול הדם וא"כ הא יכול להיות דגם בכוליא הוא כן ואולם יש יתרון בכבד אטחול ואכוליא דכבד הוא שורש הדם ועיקרו כמבואר בבכורות נ"ה א' זכרותא דדמא כבדא וזה לא מצינו בטחול ובכוליא [וגם ל' האו"ה הנ"ל דהכוליא כולה דם י"ל דהוא לאו דווקא ואין כוונתו דהיא עצמה כולה דם רק כוונתו דמליאה דם וע"כ אם נמצא בה דם אינו לקותא עש"ה אבל אין כוונתו דעצמותה דם וכיון דאין עצמותה דם שפיר דמה אסור דהא אין ראי' ממה דהתיר' תורה כוליא דאה"נ דהותר רק גוף הכוליא דאינו דם אבל הדם שבה באמת לא הותר כלל ודו"ק]

נ) בעניין אחזוקי איסורא לא מחזקינן, ע' לעיל אותיות י"ב, כ"ד, מ"ח וע"ע ט"ז סי' נ"ג סק"ב מש"ש דבצלעות לא מחזקינן ריעותא כו' עש"ה בכל הדיבור וע"ע בט"ז שם סק"י

נא) בש"ך סי' נ"ה סקי"א ע"ש מחלוקת הסמ"ק עם הרשב"א והר"ן עש"ה ומעודי תמהתי על סברת הסמ"ק דוודאי האיסור דרבנן אינו על העכו"ם דלא אמרו חכמים את דבריהם לגבי עכו"ם וגם אין העכו"ם מחויב לשמוע גזירת חכמים דכל מילי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו ולא תסור לישראל נאמר ולא לעכו"ם וא"כ מדוע יהי' אסור להאכילו לעכו"ם הא מאכילו