אוצרות יוסף יורה דעה קד

אין ניתר ומחלב שליל גופי' דניתר בשחיטת הבהמה בזה י"ל דכיון דעובר ירך אמו נחשב כל השליל רק אבר ואין איסור חלב באבר פרטיי רק באיברים שפירשה תורה שחלבם אסור ומשא"כ השליל שנחשב אבר שהוא מין אבר בפ"ע ולא פירשה תורה באבר זה שחלבו אסור לכן שפיר אין חלבו חלב אסור כלל דו"ק היטיב מאוד ואולם כאן דקיימינן בסברא דחלב שליל בן ט' אסור וא"כ הרי זה החלב כבר הי' איסור ואם חתכו והניחו בתוך הבהמה ושחט הבהמה הוא ניתר באכילה וא"כ הרי זה שניתר חלב אסור וא"כ איך ניתר אם העניין רק דבשחיטת הבהמה גם הוא נשחט וא"כ מה בכך דנשחט הא חלב שאסור משום חלב הרי אין שחיטה מתירתו דחלב הבהמה עצמה נמי הא נשחט ואינו ניתר עי"כ ועל כרחך דאין העניין דשחיטת הבהמה נחשב ששוחט את מה שבתוכה רק העניין דשחיטת הבהמה מתיר מה שבתוכה וע"כ שפיר גם החלב הזה ניתר ואף דכבר הי' אסור משום חלב עכ"ז ניתר שפיר ע"י שחיטת הבהמה שמתיר כל שבתוכה ואף דאין מתיר חלב הבהמה עצמה מזה לא קשיא דשריותא דכל בבהמה קאי רק על עובר וכה"ג המונח בבהמה אבל לא על הבהמה עצמה אבל עכ"פ היתיר המונח בבהמה על כרחך עניינו היתיר שהוא ניתר ע"י שחיטת הבהמה לא שאין עניינו „היתיר“ רק עניינו „נשחט“ דהא שחיטה אין מועלת בחלב אסור להתירו דו"ק היטיב מאוד

לז) בעניין דצריך לברר ברוב וחזקה כשאפשר לברר, ע' לעיל אות ז' ואות ל"א וע"ע רמ"א יו"ד סי' ס"ה סעי' י"ג מש"ש ל' טוב להחמיר ומשמע דאינו חיוב מדינא עש"ה

לח) בש"ך סי' ס"ו סק"ט מש"ש ואע"ג דנהגינן להתיר אפי' הם רק ב' ביצים כו' מ"מ תערובות מיקרי ובתערובות אשכחן דחד בתרי בטל עכ"ל עש"ה ואין לדבריו הבנה כלל לכאורה דמה מועיל הא דחד בתרי בטל לשיהי' קולא בתערובת חד בחד ואולי מזה ראי' לסברת הפרי תואר סי' צ"ט דחד בחד יש בו ספק ביטול דמספקינן מאי אגמרי' רחמנא למשה אם ההיתיר צריך שיהי' רוב שיבטל או האיסור צריך שיהי' רוב לשלא יתבטל וכהך דפ"ק דעירובין דמספקינן אי אגמרי' למשה גדור רובא או לא תפרוץ רובא ובפרק ב' דחולין דמספקינן אי אגמרי' שחוט רובא או לא תשייר רובא עש"ה ולפי"ז הנה נכון הדבר דכיון דשייך ביטול ברוב בתערובת בחד בתרי לכן גם בחד בחד דיש ספק ביטול של רוב ג"כ שרי כיון דיש עוד ספק שמא לא הי' הדם במקום שאוסר וגם יש צירוף דעת האומר דדם ביצים דרבנן ואם דלהלן שם מבואר בש"ך טעם היחיד בחד בחד דשמא ביצת ההיתיר גדולה יותר מביצת האיסור ע"ש הנה כ' כן רק לסברת עצמו ומ"מ דבריו שהבאתי הם לפרש ולהשוות דברי הרמ"א בד"מ עם דבריו בהג"ה ואינם מורים על כוונת טעמו שאח"כ ואפשר שיתפרשו רק על כוונתנו הנ"ל דו"ק ותשכח

לט) בש"ך סי' ס"ט סקמ"ב ע"ש מ"ש ולישנא דסומכין על דבריו הוא לאו דווקא וכה"ג אשכחן בכמה דוכתי וכמ"ש בסימן ב' ס"ק י"ג ע"ש, עכ"ל הש"ך שם וחידוש שלא הביא מדברי עצמו דכ' כזה עוד לפני סימן ב' והוא בסימן א' בש"ך סקי"ג דכ' אדברי רמ"א ואמר ברי לי שלא נתעלפתי כו' דאפי' שותק ואין אומר כלום כשר שאילו שהה כו' לא הי' מאכילה לנו ע"ש ואולי כוונתו דמהך דסי' א' אין ראי' כ"כ דשם מה שהוא מאכילה לנו זו היא אמירתו ששחט יפה דאל"כ לא הי' מאכיל וע"כ האכלתו היא אמירתו ולכן שפיר כ' הרמ"א אמר כיון דתמיד עניין האמיר' היינו עניין העדתו ששחט יפה הוא המתיר דגם בהאכלה לבד ושותק ג"כ ההיתיר רק