אוצרות יוסף יורה דעה קב

לב) בש"ע י"ד סי' ס"א סעי' ד' אא"כ נהגו הכהנים להניח הקיבה לבעלים, ומשמע ל' זה דאם ירצו כהנים בזה"ז לנהוג שלא להניח כו' רשאין אף דהוזכר בגמ' דכהנים נהגו בזה עין יפה וצ"ל דכיון דאינו מידי דאיסור רק דבר שבממון רשאין לשנות וקרא דאל תטוש תורת אמך תיבת תורה הוא רק הוראה לעשות או שלא לעשות והוא רק דבר של איסור או מצוה אבל מה שנהגו מחילת ממון וכדומה אינו בכלל זה וז"פ

לג) בש"ך סי' ס"א סק"ה מש"ש דווקא היכא שאין ראוים לאכילה כו' עש"ה, ע' ש"ס תענית כ' ב' ולישדיי' לבהמה קסבר מאכל אדם אין מאכילין לבהמה

לד) בש"ע שם סי', ס"א סעי' י"ח דצבי הבא על העז וילדה חייב רק בחצי מתנות משום שה ואפי' מקצת שה אבל באידך חצי אמר לי' אייתי ראי' דאין חוששין לזרע האב וה"ל כולי' שה ואתן לך דאני אומר דחוששין וה"ל צד האב שבו צבי ופטור ע"ש ויל"ע דמדוע לא נימא בזה דאין ספק מוציא מידי וודאי דהא זכות הכהן הוא וודאי דהא יש בו עניין שה וודאי או במחצה או בכולו ואילו הישראל זכותו ספק אי יש בו עניין צבי או לא וראוי לומר אין ספק מוציא מידי וודאי כי היכא דאמרי' הכי לעניין ספק ויבם בנכסי סבא ביבמות ל"ח א' וצריך אני לעיין בזה בתוס' ורא"ש ביבמות שם ובגליון הש"ס שלי שם וגם בתוס' ריש ב"מ ואין הש"ס לפני ואני כותב הכל נשען על הזכרון] וי"ל דנהי דאין ספק מוציא מידי וודאי אבל אין להוציא ממון מטעם אין ספק מוציא כו' ודו"ק ואולם לפמ"ש בגליון יבמות שם ובגליון יומא פרק בתרא לדון דהך דאין ספק כו' הוא וודאי גמור ובירור ועדיף מרוב וחזקה דאינם בירור דכיון דאמרי' דאין ספק מוציא מידי וודאי לכן נשאר הוודאי בוודאותו בלי גרעון א"כ ראוי ג"כ להוציא ממון על ידו וע' רי"ף ב"ק פרק בתרא דאיני יודע אם פרעתיך דחייב הוא משום אין ספק מוציא מידי וודאי ובאתי רק להעיר

והנה אי נימא דאין מוציאין ממון בסברא דאין ספק מוציא מידי וודאי הנה יתורץ בזה סתירת הטור שעמד עליו הש"ך שם סי' ס"א סקי"ג עש"ה מש"ש בזה ונ"ל לחלק כי' ואין תירוצו מובן הלל מסברא ואך יש פנים לזה לפי מה שכתבתי בתשובה לסאסנאווצע בעניין פדיון הבן דכל מתנות כהונה ולוי' דכהנים ולוים עצמם פטורין אין העניין דפטורין בעצם דהא גם כהנים ולוים ישראלים הם ויש עליהם חיוב נתינה מצד הישראליות כעל כל הישראלים וע' יומא ס"ו א' אטו כהנים לאו בכלל עמך ישראל נינהו] ורק דהא יש בם ג"כ מהות כהונה ולוי' וע"כ הם ג"כ מקבלים מצד מהות כהונה ולוי' שבהם ואין העניין שהם פטורים רק שמחויבים לתת אלא שנותנים לעצמן ודו"ק ולוי דאין מקבל זרוע ולחיים מישראל ועכ"ז פטור מלתת העניין ג"כ דרק מישראל אחר לא נתנה לו תורה זכות הקבלה אבל מעצמו מקבל שפיר וכך הוא הגזה"כ אבל חיוב נתינה וודאי יש עליו כיון דגם הוא ישראל ועניין הישראליות שבו הא מחויב בנתינה כשאר ישראל וא"א שיובן העניין רק כנ"ל דמהות הישראליות נותן ומהות הלוי' מקבל ועש"ה בתשובה הנ"ל ועוד דלסברת הב"ח והעט"ז המובא בש"ך שם סי' ס"א סקי"ב דאי לוים פטורים גם אם תפס לוי מישראל אין מוציאין מידו א"כ סברתם בהכרח דאי פטורים יכולים לקבל ג"כ אפי' מישראל אחר וא"כ הא בפשיטות מקבל מישראליות שבעצמו כמו שמקבל מישראל אחר וז"פ ולפי"ז כיון דמספקינן אי לוים איקרו עם ואי איקרו עם הא אין מקבלין וא"כ הא ה"ל חיוב נתינתו וודאי וזכות קבלתו ספק וא"כ הא הי' לנו לומר דאין ספק מוציא מידי וודאי וחייב גם לתת אלא דהא דאין ספק כו'