אוצר המלך מ

ע"ש, משמע דשומים טובים למאכל אדם, ועיין בעירובין (דנ"ה סוע"ב] פריך למימרא דירק מעליא והתניא שלשה מרבין הזבל וכופפים הקומה ונוטלים א' מת"ק ממאור עניו כו' וירק לא קשיא הא בתומי וכרתי הא בשאר ירקי ופירש"י תומי וכרתי לא מעלי כך שמעתי וראה בעיני תוכו מעלי כו' עיי"ש. ודבר רבינו כשמעתי' דרש"י

ומה שכתב והחרדל עיין פרק כיצד מברכין [ד"מ ע"א] אמר רב מרי א"ר יוחנן הרגיל בחרדל א' לשלשים יום מונע חלאים מתוך ביתו אבל כל יומא לא דקשה לחולשא דליבא ע"כ

ומה שכתב והצנון עיין פ"ק דע"ו (די"א ע"א] גבי אנטנינוס ורבי קאמר שלא פסקה מעל שלחנם צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים כו' עי' שם. משמע דגם בימות החמה הצנון יפה. ועיין בעירובין [דנ"ו ע"א] נראה צנון נראה סם חיים והתניא סם מות לא קשיא הא בעלים הא ב מהות כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים פירש"י בימות החמה יפים שמצננים הגוף בימות הגשמים קש ם ע"כ. מבואר ההיפך מדברי רבינו ועי' שם בתוס' פירשו דרך אחר עיי"ש

ומה שכתב והדלועים. עיין במשנה שילהי שור דקנ"ו ע"ב] מחתכין הדלועין לפני בהמה כזי מבו ר דדלועין מאכל בהמה וכבר נתבאר דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה.] מיהו י"ל דהתם דילועין חיים הוי וזה אין בני אדם אוכלים כי אם ראוי לבהמה וכמו שאיתא בתמיד [דכ"ז ע"ב] כל מילי לא תפלוט קמי רבך בר מקרא חייא דכפתילה של אבר דמי אבל מבושל הוא מאכל אדם. ועיין בתוס' פ"ק דחולין [דט"ו ע"ב ד"ה כגון עי' שם שכתבו כן להדיא ובברכות [דל"ח ע'"ב] בהא דקאמר כל שתחלתו שהנ"ב שלקו בפה"א כו' משכחת לה בכרבא וסילקא וקרא פירש"י שהם טובים מבושלים יותר מחיים עי' שם. ועיין בפרק ערבי פסחים דקי"ג ע"א] בהא דאמר לי' רב לרב כהנא כו' מאה קרי במתא בזוזי כו'. משמע דעיקר מאכלם הי' קרי ודילועין, מיהו בשבת [דקכ"ט ע"ב] מכריז רב מאה קרי בזוזי כו' עי' שם וברש"י שכתב כלומר אם יהיו בזול מאוד קנה ואם לאו אל תקח שאינם בריאין לאכול ע"כ, מבואר איפכא דאינו עיקר מאכלם. ועיין בשילהי מכות [דכ"ד ע"א] א"ר מסתפינא מהאי קרא וכו' ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף לה מר זוטרא דלמא כאכילת קיש אין ודילועין כו' עי' שם ברש"י שהדילועין קצתם אכלין וקצתם אין אוכלין עיין שם

הלכה כ"ג כל עיר שאין בה י' דברים האלו איך תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה ואלו הן. רופא. ואומן. ובית המרחץ. ובית הכסא ומים מצויין כגון נהר ומעין. ובית הכנסת. ומלמד תינוקות. ולבלר. וגבאי צדקה. ובית דין מכים וחובשים: בגמרא סנהדרין [די"ז ע"ב] איתא וטבח במקום מים מצויין. ורבינו לא גרס טבח לטעמי' אזיל דבהלכות סנהדרין [סוף פרק א] מונה שם במספר הק"כ אנשים שצריך להיות בעיר למניית סנהדרין ומנה שם כל אחד בפני עצמו לבלר בפני עצמו רופא אומן בפני עצמו כו'. ואם ימנה טבח ג"כ יהי' קכ"א ע"כ חשב לתשלום העשרה דברים ומים מצויין. אכן רש"י ז"ל שם כתב וזה לשונו גובין ומחלקין הוה להו חמשה משיתא דבצרי לעיל רופא אומן לבלר ומלמד חד גברא הוא לכל הני ע"כ, דעתו דלכולהו סלקי בחד רק דס"ל דתלת דמחלקין צריך להיות בלעדי שנים הגובים כדי להשלים המספר ק"כ ולדעתו יתכן לגרוס גם טבח וגם הוא סגי בחד גברא הרופא אומן כו'. אמנם עם כל זה רש"י לא גריס טבח גם לא גריס מים מצוין משום דלדעתו יש למנית גוביס ומחלקים בתרתי ונשלם מנין העשרה דברים בלתי הנך הנ"ל. וזה מבואר ברש"י שם עשרה דברים ב"ד מכם [ונגבית בשתים ומתחלקת בשלשה כצ"ל וכן הגיה רש"ל] הוה להו תלת מילי ע"כ. הרי מבוא כמו שכתבתי

וכל זה פשוט לכל וכתבתי לפי שראיתי להרב לחם משנה ספ"א מהל' סנהדרין הלכה ו'] ] כתב וזה לשונו ורש"י גרס טבח וס"ל דרופא אומן וטבח בחד גברא עכ"ל. ובמחכ"ת טעה בתרתי טעה במה שכתב דרש"י גריס טבח וליתא דרש"י לא גריס טבח כי מנין הערה דברים ישלמו בלעדו וכנ"ל ואם ימנה גם הוא יהי' י"א. וטעה במה שכתב דלרש"י אך רופא אומן וטבח יהי' ביחד ומבואר ברש"י דלדעתו כולהו רופא אומן