אוצר המלך מא

לבלר כו' הכל חד גברא וכנ"ל

אולם יראה אלו הוי צריך טבח ודאי אף לרבינו הוי סגי בחד גברא עם רופא ואומן. דהא טעמא בעי לרבינו ממה נפשך אי ס"ל דיתכן למצוא אדם אחד בעל מלאכות רבות א"כ כו הו בחד סגי וכרש"י ואי ס"ל דלא שכיח אדם אחד בעל ב' אומנת א"כ מדוע אומן ורופא סגי בחד. וצ"ל דאך אומן ורופא סגי בחד לפי שאמרו [בשילהי שבת] האי מאן דבמאדים או טבחא או אומנא או מוהלא ופירוש רופא היינו למול כדפירש"י עיין בכסף משנה בהלכה ט'] וא"כ מסתמא רופא ואומן אדם אחד שנולד במזל מאדים. וא"כ אלו הי' צריך גם טבח שלשתם הוי סגי בחד כן נראה

ויש לראות לכאורה לפי מה שאי א בפ"ק דחולין (ד"ח ע"א] תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים כתב שחיטה ומילה. א"כ למה לי טבח וכן לבלר ורופא הא הת"ח שרו ה לדור ודאי יודע הג' דברים הנ"ל, ויש לדחות. אבל קשה לי לשיטת רש"י דכולהו בחד גברא איך רשאי ומלמד תינוקות להיות רופא אומן ולבלר הא אמרינן בפ"ק דב"ב [ד"ח ע"ב] רב אשכחי' לרב שמואל בר שילת דהוי קאי בגינתי' אמר לי' שבקת להימניתך כו' ועיין במרדכי דב"מ כרק האומנין רמז שמ"ג] כתב ג"כ להדיא דאין למלמד תינוקות לעשות שום מלאכה אחרת עיי"ש וא"כ איך רשאי המלמד תינוקות להיות כל הנך דזכר רש"י ז"ל וצ"ע לכאורה, ויתבאר בסייעתא דשמיא במקומו

ודע בסנהדרין שם איתא משום ר' עקיבא אמרו אף מיני פירא שמיני פירא מאירין את העינים ע"כ [ורבינו ש שמיט זה אולי ס"ל משום דת"ק פליג על ר' עקיבא מדלא חשבי'] ונראה דהיינו בפירות מתוקים וכדאמרינן ביומא דפ"ג ע"ב] מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין עינו של אדם כו' עיי"ש. ונראה דלכונה זו נתכוין רבה בר בר חנה במה שהלך אחר ר' יוחנן לאכול מפירות גינוסר כמו שסיפר בפרק כיצד מברכין [דמ"ד ע"א] כי הוינן כו' שם יעי' שם וכן שאר אמוראי ד תם לא לאכול ולשבוע מהפירות נתכוונו. אבל רק בעבור התועלת המגיע לתלמידי חכמים מהם לגודל מתיקותם כאמור

ויראה כי הוא לתועלת התלמיד חכם לפי שעל ידי המיני מתיקה אשר מאירה מכבודה לעין הרואה גם לעין הלב והשכל תאיר ביותר. וע"כ אמר חמרא וריחני פקחין שהם מפקחין אטימת ה ב ומחדדים השכל ועיין בספ"ק דיבמות [די"ז ע"א] אמרינן יתיב רב המנונא קמי' דעולא וקא הוו בשמעתא אמר מה גברא ומה גברא אי לאו דהרפניא מ תי' כו' עי' שם, ויש להעיר מדוע עשה ככה עולא לביישו לרב המנונא לומר עליו שהוא ממזר. וגם יפלא איך אמר מקודם דבר ברור כי הוא מהרפניא טרם שאלו אותו כסף גלגלתא היכי יהיב. אבל יובן עם דברינו הנ"ל כי באמת עולא לכונה אחרת נתכוין דבריש פ"ב דעירובין [די"ט ע"א] חשב שם שבחי הפירות ואמר בבבל רבא משתבח בפירי דהרפנא כו', עיין שם דבפירי דהרפניא היו משובחים ומתוקים ביותר מכל פירות בבל, ואיפוא כראות עולא לרב המנונא דקמהווי בשמעתא וראה גודל חדוד מוחו וזכות שכלו וחריפותו אמר אי לאו דהרפניא מאת' והוא אוכל מפירות המתוקים דשם אשר הם המחדדים שכלו ולזאת אין להפליא על גודל חריפותו. אולם לולא דהרפניא מאתי' בא ת היה נפלא במאוד על גברא כדין אדם גדול בתורה וזך השכל כמוהו. וא"כ לא לביישו ולהכלימו ח"ו נתכוין, אולם רב המנונא איהו דקמטעי נפשי' בחשבו כונתו להכלימו ע"כ אכסיף, וע"כ אמר לי' כסף גולגלתא היכי יהב א"ל לפום נהרא וא"כ מפום נהרא את ומולדך משם ואינך ממזר אבל רק מותבך בהרפניא ושם תאכל הפירות מתוקים המחכימים ומאירים עין השכל כן נראה

ובזה אמרנו טעם ישר למה שנודע דברי רז"ל בכמה מקומות כי בני ארץ ישראל היו בקיאים ביותר בכל הש"ס אבל לא כל כך מפולפלים, והיפוכם בני בבל היו ביותר מפולפלים וחריפים ולא כל כך בקיאים. (ובמקום אחר כתבנו מזה הרבה בסייעתא דשמיא ואין כאן מקומו, ויראה עילה לזו כי הנה בשילהי הורית אמרו הרגיל בשמן זית משיב את הלימוד של שבעים שנה עי' שם ועיין מנחות [פ"ה ע"ב] אמר ר"י מתיך שרגילים בשמן זית חכמה מצוי' בהם עי' שם ועי"ש [פ"ד ריש ע"ב] לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ונודע א"י גבוה מכל הארצות ובבל עמוקה, ובפרק במה מדליקין [דכ"ו ע"א] לענין הדלקת נר שבת אי דוקא בשמן זית אמרו ומה יעשו כו' אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין כו' יעי' שם. ובפסחים [דפ"ח רע"א אמר עולא טעם שהגלו לבבל כדי שיאכלו תמרים