אוצר המלך לד

מכילתא אנא גמיר כו' עיין שם. הרי דאע"ג דגם בשביל חדא מכילתא היו מכבדים אותו וכן אפי' הוא רוצח מכבדים כמ"ש אעפ"כ כו' אפי' הכי כיון דעכשיו מכבדים ביותר צריך לומר להם. הכי נמי דכותי' צריך לומר לו לבל יחשוב שמכברו ביותר ואיכא גניבת דעת והבן

וצריך לומר דהא בלאו הכי קשה דהא ע"כ בהך דלא ואמר לו סוך שמן מפך ריקן ע"כ צ"ל דמיירי דיודע בחבירו שלא יסוך דאם לא כן מה אהני לי' לרמאה ברמאותי' הא חבירו ירצה לסוך ויראה שאין בו וכן פירש"י דאיירי ביודע שאינו סך. וא"כ קשה הא בלאו הכי אסור אפי' יש בו שמן וכדתנן התם אל יסרהב אדם בחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה בתקרובת כו' עיין שם. ומאי שנא דקאמר פך ריקן הא אפי' מלא אסור

[ואולי יתכן דרק לבקש ממנו הרבה פעמים ולסרהב בו הוא דאסור אבל לומר לו פטם אחת שפיר דמי וקצת ראי' מפ"ק דחולין [ד"ז ע'ב] שמע רבי נפק לאפי' אמר לו רצונך סעוד אצלי אמר לי' הן צהבו פניו של רבי כו' עיין שם. וקשה היכי עביד רבי הכי לבקש ממנו שיאכל אצלו והרי הי' יודע בר' פנחס בן יאיר שאינו מקבל תדע ממאי דצהבו פניו של רבי כשאמר לי הן וא"כ הא אסור בכהאי גונא. וע"כ דלשאול פעם אחת שפיר דמי רק לסרהב אסור. מיהו יש לדחות כמו דמשני תלמידא בעובדא דעולא ורב יהודא שאני טולא דחביב לי' לר"י דבלאו הכי נמי פתוחי מפתח לי' עיין שם הכי נמי דכותי' ברבי. וראיתי בספר תורת חיים שתירץ לחלק כנ"ל]

וצריך לומר דבאמת כוונתו באמרו סוך היתה רק לכבדו שהוא מבקש ממנו לסוך וזה אינו ורוצה לקבל דבזה מה נכבד האיש ההוא כמו שאיתא בנדרים [דכ"ד רע"א] כלום אמרת בשביל כבודי זהו כבודי כו' עיין שם. וקמ"ל דאף בכהאי גונא אסור דאין כבוד אלא כשאומר לו סוך מכלי מלא וזה אינו רוצה לקבל אבל אם אמר לו סוך מפך ריקן אינו כבודו כלל וא"כ יש כאן גניבת דעת. ועל זה קאמר שפיר דבשביל כבודו מותר דאם יש בזו כבודו היינו שאף בפך ריקן מתכבד בעיני הבריות מותר שהרי כל עיקרו אף אם הי' פך מלא אינו אלא לכבודו ואם גם עכשיו ישנו לכבודו פשוט דשרי. אכן בלאו הכי דהיכן אם לא הי' כך הי' מחסר ממונו ועכשיו אינו מחסר ממונו אלא כבודו בלבד פשוט דאסור דהיינו גניבת דעת שזה מחשב שהפסיד ממונו בשבילו ובאמת אינו כן. וא"כ לא מצינו לשנויי בהא דרב יהודא ועולא דמשום כבודו הוי דהא אפי' אי הוי משום כבודו אסור והוי גניבת דעת שאולי הי' סביר שמפסיד ממונו בשבילו ובאמת לא הפסיד ממונו הוי גניבת דעת. וע"כ הוצרך לשנויי שינויא אחרינא. ילפי זה אתי שפיר נמי דברי רבינו דאיהו לא כתב הך דלא אמר סוך מפך ריקן דזה נלמד ג"כ מהנך דמאי שנא. רק כתב הך דלא יפתח חביות ובזו ליכא למימר דמשום כבודו מותר דהא אף משום כבודו אסור ט"כ השמיט זה ואתי שפיר כן נראה לי

איברא הא קשה מדוע השמיט רבינו הא דמשני תלמודא בעובדא דעולא ורב יהודא דשאני עולא דהוי חביב לרב יהודא דבלאו הכי פתח לי' דשמענו מזה דין חדש דהיכי דהי' פותח ג"כ חבית שאינה מכירה בשבילו עכשיו נמי דיש לו מכורה רשאי לפותחה סתמא ולא איכפת לן במה דיטעה וסבור שבשבילו הפסיד כל החבית כיון דבאמת הי' עושה כן וא"כ מדוע השמיט רבינו דבר זה. וראיתי שכבר תמה כן הרב בית יוסף טור חו"מ וסימן רכ"ח] עיין שם

ומאי דנראה לפי ענ"ד בזה. דהוקשה לרבינו קושיית התוס' [שם סוף ע"ב] בעובדא דרבא ורב ספרא דפגעו במר זוטרא ואמר להו למה להי לרבנן דטריח ואתו כולי האי ואמר לו רב ספרא אנן לא הוי ידעינן דקאתי מר אי ידעי טפי טרחנא אמר לי' רבא מאי טעמא כו' א"ל והא קמטעי לי' כו' והקשו התוס' ד"ה והא כיון דבלאו הכי היו באים לכבודו כדאמר לי' טפי הוי טרחנא א"כ שרי בכהאי גונא כמו שאמרינן בר"י ועולא עיין שם מה שדחקו לתרץ. ולפי ענ"ד דבאמת יש להבין ובכהאי גונא דהוי חביב ואלו הי' לו חביות אחרות הי' פותח אף שאין מכורות מי שרי עכשיו והרי כל המהנה את חבירו נודע כי סופו ליהנות ממנו וע"כ אמרו [פ"ק דב"מ] ובמגילה [דכ"ו ע"ב] מתנה כמכר וכן אמרו בפרק חזקת הבתים [דנ"ג ע"א] מאן דיהיב מתנה בעין יפה יהיב ובהדיא אמרו בפ"ג דנדרים [דכ"ד ע"א] לאו כלבא אנא דמתהנייא מינך ולא מתהנית מינאי כו' לאו מלכא אנא דמהנינא לך ולא מהנית את לי כו' עיין שם כי אורח כל ארעא זה מהנה לזה כעת והי' יום מחר חליפות אלה חבירו מהנה לו ומי שאינו כאן נקרא בנדרים הנ"ל כלבא. וא"כ זה האורח הנכנס לביתו של זה והלה פותח