אוצר המלך לה

חבית וישקהו יין והוא סבור שאינה מכורה וכשיגיע העת אשר יבוא זה לביתו ודירתו של אורח אם כי לא מרצונו יעשה ככה אילם בל יחפוץ להיקרא כלבא דיתהני מיני' ולא יהנה לו בודאי יפתח חבית שאינה מכורה בשבילו. ונמצא זה מפסיד בשבילו לחנם כי לו ידע האמת שזה לא פתח בשבילו אלא חבית המכורה גם הוא לא הי' רוצה להפסיד כל כך בשבילו לפתוח חבית שאין מכורה. וא"כ מאי טעמא שרי למעבד הכי ומה יתן ומה יוסיף חביבותי' עד שהי' עושה כן הלא בשביל זה שהי' עושה כן עדיין לא היה הלה מהנהו בבואו לביתו אלא שעכשיו שזה סבור שכבר ההנהו בהפסד גדול כ"כ לפתוח חבית שאין מכורה בהכרח יעשה גם הוא כן כשיבוא לביתו וא"כ הוי גניבת דעת גמור ואיך שרי

וצריך לומר דשאני עולא ורב יהודא דנודע כי משכן עולא הי' בארץ ישראל, ובפרק ג' דנדרים [דכ"ב ע"א] עולא במסקי' לארעא דישראל כו' ובשלהי כתובות (דקי"א ע"א] עולא הוי רגיל דהוי סליק לארץ ישראל כו' עיין שם. ורב יהודא לטעמי' דאמר בסוף כתובות [דק"י סע"ב] אסור לצאת מבבל לארץ ישראל וכל היוצא עובר בעשה דכתיב נבלה יובאי ושמה יהיו כו' עיין שם ומשכן רב יהודא הי' בבבל כנודע. וא"כ אין לחוש להנ"ל פן כשיבוא רב יהודא לעולא בהכרח בשביל שהוא כבדו כ"כ ולא חש להפסיד ממונו גם עולא עשה כן שהרי זה לא הי' באפשר כלל שיבוא רב יהודא לעולא שזה בבבל וזה בארץ ישראל ור"י ס"ל דאסור לצאת מבבל לארץ ישראל ונמצא אין כאן רק חשש גניבת דעת יבזו שפיר משני דהוי חביב לי' כו' ואתי שפיר

ולפי זה יובן דלא קשה קושיית התוס' בהא דרב ספרא ורבא ומר זוטרא. דזה נכון כאן כעולא ורב יהודא דמשום שילום תגמולהו עבור זה אין כאן חשש ורק משום גניבת דעת על זה שפיר משני דחביב לי'. אכן ברב ספרא ומר זוטרא ספיר דאף אי חביב לי' והי' עושה כן אסור. לפי שכשיחשוב הוא שכבר עשה ככה לכבדו ולטרוח ולצאת כנגדו בודאי כשיארע להיפך גם הוא יוסיף להטריח בעבורם תגמול טרחם עבורו. ואמנם אחרי הודעו כי במקרה הי' כן אף אם נם בשבילו היו מטריחים אכן אחרי עדן לא ההנהו נם הוא אפשר לא הי' מההנם ונמצא יפה עשה רב ספרא שהודיע ושלא יטעהו ואתי שפיר. ולפי זה דעת רבינו דהשמיט יה דבחביב לי' מותר נכון דלדידן אף בכהאי גונא אסור לו לעשות כן אלא א"כ יודי ומהטעם הנ"ל כן נראה לי נכון

פרק ג' הלכה ד'

שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין אח האדם מן העולם אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצר האחרון ער שרא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה ארא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני עכו"ם גם וה דרך רעה היא ואסור לילך בה המהלך בדרך זו נקרא חוטא כו': הוא מפ"ק דתענית [די"א ע"א] אמר שמואל היושב בתענית נקרא חוטא כו' כמאן כר"א הקפר כו' ועיין בלחם משנה שכתב אע"ג דבנדרים [ד"י ע"א] אמר אביי שמעון הצדיק ור' שמעין ןר' אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן וקיי"ל דאין הלכה כשיטה מ"מ כתב בעל הליכות עולם דהיכי דמוכח מגמרא דהכי הלכתא ליתא להאי כללא והכי נמי כיון דשמואל ס"ל הכי הלכתא כן ע"כ דבריו ובאמת אין זו ראי' משמואל דאית הלכתא כן דהא טעמא דאין הלכה כשיטה כתב בעל הליכות עולם והובא בספרי כללים דמדאמר הנך אמרו דבר אחד ש"מ כולי עלמא לית. להו כותייהו. וא"כ אע"ג דשמואל ס"ל נמי כר"א הקפר היינו דאיהו הוי ס"ל דכולי עלמא ס"ל כותייהו אכן אביי דאמר כולהו שיטה אחת בא להשמיענו דלית הלכתא. וא"כ הוי לי' לרבינו לפסוק כאביי דבתרא ודלא כשמואל

[ועיין בש"ך יו"ד [ס"ס רצ"ד] שכתב כסברת הלחם משנה עיין שם שוב מצאתי כשו"ת הרשב"א (סי' תל"א וסי' תרפ"ח] שנשאל על דברי רבינו שפסק כשמואל דהא שיטה היא ותירץ תירוץ א' כסברת הלחם משנה ועוד תירץ דשיטה אינו אלא כשאמרו כולם אמרו דבר אחד אבל כשאמרו כולם יש להן כן אינו שיטה וכי דייקת תמצא כן בפ"ק דסוכה [ד"ז ע"ב] גבי סוכה דירח קבע עיין שם. ובגליון ראיתי רשום בכת"י גדול אחד על יה וזה לשונו יעיין בחידושי הרשב"א פ"ק דסיכה [די"א ט"א] בהא דמותר לישן בכילה דמשמט דהלכה כר' יהודא דסוכה דירת קבע בעינן והרי זו שיטה היא עיין שם שכתב דבאמת לית הלכתא כותייהו וצ"ט שסותר דברי עצמו ע"כ. ובכללים יתבאר מזה בעזרת השם: