אוצר המלך כה

גם אם לא יתקנו השם יכול לגנוז כל היריעה ולא תמחק כולה כ"ש דאסור למחוק ביד השם הכתוב אע"ג דעל ידי זה יתוקן השם ומאי טעמא דר שמעון דמתיר

וי"ל דהנה רבינו לעיל ובפרק ה' הלכה ה'] פסק כר' שמעון דאם אינו חייב מיתה יהרגו כולם ואל ימסרו כו'. והוא תמוה דפסק כר' שמעון לגבי ר' יהודא והא קיי"ל בעירובין [דמ"ו ע"ב] ר' יהודא ור' שמעון הלכה כר' יהודא ועיין מה שכתבתי בחידושי לפרק ה' הל' ה' בסייעתא דשמיא]. וצ"ל דהיתה גירסת רבינו בתוספתא הפוכה דר"י לדר"ש ודר"ש לר"י ור' יהודא הוא דאומר כך אמרה להם כל המורד כו' אבל באינו חייב מיתה יהרגו כולם ואל ימסרו כו' ור' שמעון קאמר הואיל והוא נהרג והם נהרגים יתנוהו להם ואל יהרגו. וא"כ אתי שפיר דברי רבינו דפסק דאל ימסרו כהלכתא כר' יהודא לגבי ר' שמעון. ולפי זה אתי שפיר דהכא במס' סופרים ר' שמעון לטעמי' אזיל דשרי התם למסור ביד להרוג נפש כיון דמתכוונים לתקן שלא יהרגו כולם ע"כ שרי הכא למחוק על מנת לתקן אכן למה דקיי"ל אנן דאסור למסור ביד נפש אחת אף אם בלאו הכי יהרגו כולם דמקלקל על מנת לתקן אסור הכי נמי אסור למחוק על מנת לתקן ואתי שפיר

והנה הגם דטרחתי ליישב דעת הסוברים דאסור למחוק על מנת לתקן דלא תקשי להו הך דמסכת סופרים הנ"ל. מ"מ נראה לפענ"ד עיקר כהגהות מיימני דמותר למחוק על מנת לתקן. ואע"ג דקיי"ל דאפי' אם הוא והם נהרגים אסור למסור ביד נפש אחת מישראל. שאני התם דטעמא הוא משום שלא יראה האחד במיתת חבירו כמו שנתבאר בחידושי לעיל [פ"ה ה"ה] בס"ד. וגם בלאו הכי לא דמי דהתם אף אם נמסור אותו ליהרג לא יתוקן על ידי זה אלא שכולם לא יהיו נהרגים אבל הוא עצמו נהרג בין כך ובין כך ולא יתוקן שפיכת דמו ובזו ודאי דאסיר למוסרו ליהרג בשביל לתקן דם אחרים. לאפוקי הכא על ידי מחיקת אותו שם יתוקן אותו שם בעצמו שעכשיו טיפת דיו ועל ידי המחיקה יתוקן אח"כ שלא יהי' טיפת דיו עליו ובכהאי גונא לכולי עלמא שרי. ומהאי טעמא נמי לא דמי להא דאסיר לשחרר עבדו משום מתנת חנם אע"ג דחוב הוא לעבד שיוצא לחירות. דמ"מ על ידי חינון זה לא יתוקן אלא שלא יחונן ממקום אחר שיפסל מתרומה ויאסר בשפחה אבל אותו חינון שחננו שפטרו ממלאכה הרי במקומו עומד שהוא נפטר ממלאכה ואח"כ בזה מיהת עובר על לאו דלא תחנם. לאפוקי הכא התורה אסרה לאבד השם אבל הכא אותו השם שמוחק ומאבד אדרבה על ידי המחיקה אינו מאובד רק מתוקן כראוי ובכהאי גונא התירה תורה. מיהו בלאו הכי לא קשה מהא דמשחרר עבדו כו' דהא אנן קיי"ל כחכמים דר"מ דזכות הוא לעבד שיוצא לחירות וא"כ הוי חינון מתנת חנם גמור ולהכי אסור גם בלאו הכי דעת היש מפרשים שבר"ן דטעם דאסור לשחרר משום לא תחנם לא ברירא לי כולי האי כמו שיתבאר במקומו בסייעתא דשמיא

ונראה לי להביא ראי' לדעת הגהות מיימוני דמותר למחוק על מנת לתקן. מהא דאמרינן בהחובל [דצ"א ע"ב] אלאו דלא תשחית את עצה אמר רבינא ואם הי' מעולה בדמים מותר תניא נמי הכי רק עץ אשר תדע כו' יכול אפי' מעולה בדמים תלמוד לומר רק ע"כ. הרי אע"ג דאסור להשחית עץ מאכל מ"מ אם דמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו שפיר דמי לקצצו ואע"ג דהוא משחית העץ לא אכפית לן דכיון דעכשיו הוא מעולה בדמים שרי. הכי נמי דכותי' שרי למחוק שם הקודש כיון דאח"כ יהי' מתוקן יותר שרי. ובזו לא שייך תירוץ הר"י אסכנדרי דשאני מזבח כו'. ואין לומר דאדרבא נידוק לאידך גיסא מדאצטרך תלמודא קרא למעולה בדמים למעט מרק דשרי להשחית בכהאי גונא משמע דאי לא גלי קרא דרק הוי אמינא דאסור להשחית אף שאר השחתה יתוקן יותר וא"כ הכא שלא גלי קרא דהיכי דיתוקן אח"כ יותר שרי הכי נמי דאסור לקלקל ולמחוק השם אף דיתוקן אח"כ ביותר. ואשכחן כהאי גונא בסוטה דכ"ד ע"ב] אהא דאמר רב דשומרת יבם קנה לכל דבר קאמר דאף לר"י דממעט מקרא דשומרת יבם אינה שותה מדאצטריך קרא למעוטי מכלל דאשתו מעלייתא היא ושמואל אמר אנא דאמר אפי' לר"י מדאצטריך קרא לרבויי בו' עיין שם. והכי נמי דכותי' מדאצריך קרא למעוטי מעולה בדמים דשרי להשחית ש"מ דבכל מקום אסור לקלקל על מנת לתקן. זה אינו דהתם אצטריך קרא למעוטי מט לה בדמים דס"ד דרחמנא לאו אהפסד ממונו קפיד במאי דקאמר דאסור להשחית עץ עושה פרי רק אהפסד פירות קפיד שלא להפסיד וא"כ ס"ד דאפי' מעולה בדמים אסור להפסיד דהוא מפסיד הפירות להכי גלי קרא דמעולה בדמים שרי ורק בשביל