אוצר המלך כד

פוגם לאסרו בשפחה ובתרומה. ולהכי ס"ל לר' ישמעאל דלעולם בהם תעבודו רשות

אך יש להבין לפי זה טעמי' דר' עקיבא דס"ל דאסור לשחרר עבדו והיינו משום לא תחנם כמו שכתב הר"ן והא הכא לא שייך לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם דהא הכא אין זו מתנה דהא חיב הוא לעבד. ודוחק לומר דר' עקיבא ס"ל כחכמים דר' מאיר דזכות הוא לעבדן. וצריך למר דר' עקיבא ס"ל דאפי' בכהאי גונא אסור אע"ג דסופו שיאסר על ידי זה בשפחה ובתרומה ולא יהי' מחונן כיון שעכשיו מיהת מחננו במה שפטרו משעבוד אסור ועובר בלא תחנם. ודכותי' נמי הכא במוחק על מנת לתקן דאסור דאע"ג דסופו שיתקן השם על ידי זו המחיקה מ"מ עכשיו אסור למחוק ולעבור על לא תעשון כן

ולפי זה אתי שפיר דהתם במסכת סופרים ר' ישמעאל קאמר לה דשרי למוחקו על מנת לתקן ולטעמי' אזיל דס"ל דלעולם בהם תעבודו רשות ומותר לשחרר עבדו אע"ג דעובר על לא תחנם משום דסופו לחוב לו. הכי נהי ס"ל הכא דמוחק על מנח לתקן שרי אע"ג דעכשיו עובר על לא תעשון כן סופו לתקן ושרי. (ועיין מנחות [דצ"ב רע"ב] דביטול של תורה זהו יסודה כו' ג"כ ממש כנידון דידן איבוד השם זה קיומו. ועיין מו"ק [ד"ט ע"ב] אשה לא תסוד כו' שאע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן עיין שם ובריש ע"ז [ד"ב ע"א] במשנה א"ל אע"פ שמיצר עכשיו שמח לאחר זמן. עיין שם דמוכח ג"כ דמהא טעמא דמוחק עכשיו ומתקן לאחר זמן שרי ועיין ביומא [דפ"ה ע"ב אמרה תורה חלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. הרי דלחלל על מנת לשמור שרי והכי נמי דכותי', ועיין סנהדרין [דק"ז ע"א] אמרו לדוד כו' מוטב שיעבוד ע ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא עיין שם היטב ברש"י. ד"ה מוטב דמבואר דרשא לחלל שכ שמים כדי שעל ידי זה תיקן שם שמים והכי נמי ממש דכותי'. ועיין בעיז (דס"ד ע"א) המקיים בכלאים לוקה למעוטי תפלה שרי עיין שם]. אכן לדידן דקיי"ל כר' עקיבא דמשחרר עבדו עובר בעשה ועובר על לא תחנם אע"ג דסופו לחוב לי עכשיו מיהא עובר על לא תחנם הכי נמי דכותי' אע"ג דסופו לתקן אסור דעכשיו מיהא בשעת מחיקה עובר על לא תעשון כן כנ"ל ואתי שפיר

[ובזה אמרתי פלפלת כל שהוא בשבת [דף צ"ו רע"ב] ת"ר מקושש זה צלפחד כו' דברי רע"ק א"ל ריב"ב עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כיסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ע"כ. וכבר נמצא בכל ספרי פלפולים בגמרא זו לבאר דקדוק הלשון עקיב"א בין כך כו'. ואמרתי אני על פי הנ"ל לבאר זה בדרך פשוט וקצר דנודע דברי רז"ל מקושש לשם שמים נתכוין שלא יחלל שבת כל העם כי יפול פחדו עליהם בראותם זה יוצא ליסקל על שחילל שבת וזה מדרש הובא בתוס' ב"ב [דקי"ט ע"ב] ד"ה אפי'. ילפי זה איך אמר ריב"ב אם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק אדרבא מוציא שבח על אות צדיק שהרי לשם שמים נתכוין. על זה דקדק ואומר עקיב"א כו' לשיטתך דסבירא לך דאסור לשחרר עבדו משום לא תחנם אע"ג דסופו שעל ידי זה לא יהי' מחונן שהרי חוב הוא לו מ"ח עכשיו מעשיו לעבור על לאו דלא תחנם ואסור. הכי נמי דכותי במקושש אע"ג דסופו על די חילולו שבת יהי' לתועלת אדרבא שלא חילל שבח ונמצא הרי הוא מקלקל ומחלל שבה על מנת לתקן שלא חולל מ"מ עכשיו מיהת עיבר הוא ומחלל שבת יאסור. וא"כ לשיטתך עשה מקושש עבירה ובין כך ובין כך אתה עתיד ליתן הדין שאם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ודו"ק]

אכן שוב עיינתי במסכת סופרים עצמו ופרק ה'] הנ"ל וראיתי שם הנוסחא ר' שמעון אומר לכך נאמר ואבדתם כו' אבל אם נשפכה דיו כו'. ונראה לפי ענ"ד דגם לפי הנוסחא ר' שמעון אתי שפיר. דלא קיי"ל כהא דמסכת סופרים. דהנה בתוספתא [סוף פ"ז דתרומות] תניא סיעה של בני אדם שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחד מכם ונהרגהו ואם לאו נהרג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו כו' אמר ר"י בר"א כו' אבל בזמן שהוא והם מבפנים הואיל והוא נהרג והם נהרגים ימסרו להם ואל ואל יהרגו כולם כו' וכן הוא אומר כו' ר' שמעו אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה עכ"ל. מבואר דס"ל לר' שמעון דאפי', אם הוא נהרג והם נהרגים מ"מ אסור למסור להם נפש אחת מישראל כדי שינצלו כולם וע"כ אמר כ אמרה להם כל המורד כו' אבל לולי כן הי' להם ליהרג כולם ואל ימסרו כו'. ואע"ג דמסירת נפש זו להריגה הוא על מנח לתקן דבלאו הכי יהרגו כולם ועכשיו כשיגלגלו למוסרו ליהרג על ידי זה יתוקנו כולם שכולם לא יהרגו מ"מ ס"ל דאסור למסור ביד נפש אחת להריגה והכי נמי קשה היאך אמר ר' שמעון כאן דמותר למחוק ביד השם על מנת לכתוב והא כ"ש הכא דיש לאסור דהרי הכא