אוצר המלך כו

הפסד ממונו אסור להשחית האילן. אבל הכא אף דלא גלי קרא נפקא מהתם דחזינן דמוחק על מנת לתקן שרי

עוד נראה לי להביא ראי' דשרי מיעל אשת חבר הקני שריחמה על סיסרא להכניסו בביתה ולהשקותו חלב. וכן מה ראתה אסתר להביא את המן אל המשתה ואמרו בפ"ק דמגילה [דט"ו ע"א] הטעם דקנאתו בשרים ועיין שם עוד טעמי טובא, וקשה לר' יהודא דס"ל בע"ז [דכ"ו ע"א] לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ודברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה א"כ איך עברו אלאו דלא תחנם לחננם במתנת חנם להמן וסיסרא. וע"כ דכיון דבלאו הכי הי' סיסרא יכול לברוח ולהנצל וכן המן אפשר שהי' ניצול והם בזה שחננו עליהם אדרבא היא היתה הנותנת בלתי לרחם עליהם שעל ידי זה נהרגו בכהאי גונא שרי. והכי נמי דכותי' בכהאי גונא שרי למחוק השם כדי שעל ידי זה יתוקן. מיהו דיש לדחות דשאני התם דבזה הי' תלוי הצלת כלל ישראל. אבל יש להביא ראי' דשרי מהא דאמרינן ריש פרק איזה נשך [דס"א ע"ב] לא תגנוב על מנת למיקט לא תגנוב על מנת לשלם כפל פירש"י שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל ע"כ. והשתא דבכל מקום אסור לקלקל על מנת לתקן על ידי זה א"כ הכא למה לי קרא על זה לאסור לגנוב על מנת לשלם כפל תיפוק לי' דבלאו הכי אסור דהא הוי לי' מקלקל על מנת לתקן דעכשיו עביד איסורא דלוקח ממון חבירו ואע"ג דכונתו אדרבא להוסיף ממון חבירו לשלם כפל הא השתא מיהת מקלקל הוא. וע"כ דבכהאי גונא מקלקל על מנת לתקן שרי וגלי לן קרא הכא בגנבה מ"מ אסור לגנוב ממון חבירו דכל זמן שלא ישלם הלא יש לו לזה צער שנגנב ממונו ואסור. וא"כ הכא במחיקת השם על מנת לתקן שיתוקן על ידי המחיקה השם יותר שרי כן נראה לפענ"ד

ודע שיש לעיין בלשון רבינו דלקמן והלכה ג] כתב הסותר אפי' אבן אחת דרך השחתה מן המזבח כו' וכן אח"כ אמר השורף עצי הקדש דרך השחתה כו'. דקדק ואמר דרך השחתה להשמיענו דוקא דרך השחתה אבל על מנת לתקן שרי. וכן כתב הרב כסף משנה [ובפ"א מהל' בית הבחירה הל' י"ז] דלזה נתכוין רבינו במה שכתב דרך השחתה עיין שם. ויש לעיין א"כ מדוע לא כתב כן גם הכא המאבד שס מן השמות דרך השחתה דעל מנת לתקן שרי ונראה דס"ל כדעת החולקים על הגהות מיימוני דאף למחוק על מנא לתקן אסור דהוי מאבד שם וצ"ע

ונראה לי להביא עוד קצת ראי' דשרי מס"פ דיני ממונות [דס"ח ע"א] בהא דהראה ר"א לרע"ק נטיעת קשואין ועקירתם על ידי כישוף ופריך עלה היכי עביד והאנן תנן העושה מעשה חייב ומשני להתלמד שאני דאמר מר לא תלמד לעשות כו' אבל אתה למד להבין ולהורות ופירשו התוס' בשם רב האי גאון במנחות [דס"ה ע"א] ד"ה בעלי כשפים דהיינו להתלמד היינו לפי שיש חילוקים הרבה בכשוף העושה מעשה חייב האוחז עינים פטור ולמדו להבין ולהורות מהו הכשוף שחייבים עליו סקילה עיין שם. ורש"י ז"ל שם ובספ"ק דסנהדרין [די"ז סע"א] פירש דלכך צריך בסנהדרין בעלי כשפים שיוכלו להמית המכשפים הבוטחים בכשופם להנצל מידי ב"ד ולגלות על המכשפים המסיתים בכשופיהם ע"כ. ולתרווייהו חזינן מיהת דשרי ללמוד ולעשות כשוף כדי להרוג ולאבד על ידי מכשפים. הכי נמי כאן לאידך גיסא שרי לאבד ולמחוק שם כדי שעל ידי זה יתוקן כן נראה

ונסתפקתי אם אינו מוחק ומאבד בידיו השם אלא שגורם להשם שיאבד אם ג"כ עובר בלאו דלא תעשון כן. וכגון אותן בני אדם השרפו בתיהם כדי להשתלם מחיר ביתם ושכח ליקח המזוזות כיון דאין כונתו לשרוף כלל המזוזות ורק מתכוין לשרוף ביתו אלא שהוא גורם למזוזות שישרפ' אי עובר בלאו דלא תעשון כן. ולכאורה הוא מפורש בסנהדרין פרק בן סורר ומורה [דע"א ע"א] וס"פ חלק (דקי"ג ע"א] דתניא ר"א אומר כל עיר שיש בה אפי' מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת שנאמר ושרפת את העיר הזאת כל שללה כו' וכל היכא דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב לא תעשון כו'. הרי ממש כנידון דידן דאסור לשרוף כל שללה של עיר היכא דיש בתוכה מזוזה. מיהו כד דייקינן לא דמי להכא דהתם כיון דצריך הוא לשרוף כל שללה וס"ל לר"א דגם מזוזה הוא בכלל שללה א"כ נצטווה על המזוזה ביחיד לשרוף דגם היא בכלל שללה והרי הוא שורף ומאבד בידים למזוזה ולאו גורם הוא ובזו ודאי אסור וכיון שאסור לשרוף המזוזה גם כל העיר אינה נעשית עיר הנדחת. אכן כאן אין צריך כלל לשרוף המזוזה ואין רצונו לשורפו כלל רק רצונו לשרוף ביתו אלא שממילא ישרפו המזוזות שבתוכה בזו אפשר דאינו אלא גרמא בעלמא ישרי

ויש לי להביא ראי' מפורשת דגמרא שרי. מהא דפרק