אוצר המלך כג

רק בעכו"ם בני נח קיי"ל דנהרג על חצי פרוטה דגבייהו חשיב ממון. ועיין בעירובין [דס"ב ע"א] שלח ר' יצחק ב"ר יעקב בר גיורא בשם ר' יוחנן הוו יודעים ששוכרים מעכו"ם אפי' בפחות משוה פרוטה ואר"ח בר אבא בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה. ויראה דלא אמרו לר"י בר"י בר גיורא גם הך דרחב"א בשם ר' יוחנן כיון דתרווייהו בשם ר' יוחנן ובחד ענין. הוא משום דאמרינן בם בסנהדרין [דצ"ד ע"א] גיורא עד עשרה דרא לא תבזי ארמאי באפי' ולהיות ר' יצחק דור ג לגיורא וזה דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה בזיון גדול שאין חבירו מוחל לו אפי' פחות משוה פרוטה עד שיהא הוא נהרג על זה ע"כ לא אמר לר"י ב"ר יעקב בר גיורא זה. רק הא דשוכרים מעכו"ם אין זה בזיון במה ששוכר קרקעו בדבר מועט. אבל האחרת בזיון גדול שהוא מקפיד בפחות שגזל ממנו חבירו עד שחבירו נהרג עליו. והנה שם בב"ב אמרו דאיוב עכו"ם הי' ע"כ סיפר בשבחו שנהג מנהג ישראל והי' מותר חצי פרוטה לחנוני ולא ככל עכו"ם. ודוקא חצי פרוטה דאינו ממון אבל פרוטה ודאי טוב תתן אותה לעני מלותרו לחנוני ולישראל אין רבותא כלל בויתור חצי פרוטה כן נראה

פרק ו' הלכה א

כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה רוקה מן התורה שהרי הוא אומר בעכו"ם ואבדתם את שמם מן המקום ההוא לא שתעשון כן אר' אלקיכם:

בהגהת מיימוני כתב אבל דיו שנטפה על גב הכתב מותר למוחקה שלא הי' כונתו אלא לתקן עכ"ל. ועיין בטור יו"ד וסימן דט"ו] ובבית יוסף שם ובאחרונים דזו מחלוקת הפוסקים. ומקור ראיית המתירים למחוק על מנת לתקן מהא דפ"ק דב"ב [ד"ג ע"ב] דבבא בן בוטא אסבי' עצה להורדוס למסתרי' לבית המקדש ולבנותו מחדש משום דתיוהא חזא בי' עיין שם והרי סתירת בית המקדש ואיבוד שמות הקודש כהדדי נינהו, והר"י אסכנדרי הובא בבית יוסף שם כתב לדחות וזה לשונו ליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שריא כו' שכן מצינו בני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטמאוהו עכו"ם כדאיתא ביומא ובהגהת מהרל"ח שם כתב וזה לשונו לא מצאתי דברים אלו במס' יומא כו' ע"כ. ובמחילה מכבודו נעלם ממנו שהוא מפורש ביומא [דט"ז ע"א] מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצו מלכות יון כו' עיין שם. ולזה נתכוין הר"י אסכנדרי] דהתם שאני דאי אפשר לנו בלא מזבח וגם אי אפשר לבנות מזבח במקום אחר במקדש כו' ע"כ. ובאמת כדברי הגהת מיימוני כתוב במס' סופרים כמו שהביא הר"י אסכנדרי שם דתניא המוחק אות אחד מן השם עובר בל"ת אמר ר"י לכך נאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן כו' אבל אם נשפכה דיו על השם מותר למוחקו שלא היתה כונתו אלא לתקן ע"כ. מבואר כהגהת מיימוני דמוחק על מנת לתקן שרי. ועיין במה שחילק הר"י אסכנדרי שם בזה ולפי ענ"ד הי' נראה דלכאורה מוכח דמוחק על מנת לתקן שרי. דהנה בפ"ק דסוטה [ד"ג ע"א] פליגי ר' ישמעאל ור' עקיבא בלעולם בהם תעבודו רע"ק אומר חובה ר' ישמעאל אומר רשות. והנה הר"ן [פרק השולח] הביא בשם יש מפרשים טעמא דאסור לשחרר עבדו ועובר בעשה היינו משום דאסור לחננם ולרחם עליהם וליתן להם מתנת חנם כענין שאמרו בעכו"ם לא תחנם ע"כ. ויש להבין טעמא דר' ישמעאל דס"ל רשות והא יש בזה דלא תחנם לא תתן להם חנם [ובמקום אחר ביארנו בס"ד תירוץ מספיק לזו ואין כאן מקומו]. וצ"ל דס"ל לר' שמעאל כשיטת ר"מ בפ"ק דגיטין [די"ב ע"ב] דחוב הוא לעבד שיוצא לחירות בעבד כהן שמפסידו בתרומה ובעבד ישראל שמפסידו שפחה עיין שם. וא"כ ליכא בזה משום לא תחנם מתנת חנם דאע"נ דעכשיו נראה כמרחם עליו הא כונתו וסופו אדרבא להפסידו כדי שלא יאכל תרומה לא ישא שפחה. ובכהאי גונא שרי לעבור אלאו רלא תחנם ולחנני שהרי על ידי חינון זה יהי' להיפך שיהי' בלתי מחונן. והוא ממש כמוחק על מנת לתקן דהכא דשרי דאע"ג דעכשיו מוחק הוא ונמצא מאבד השם מ"מ כיון שעיקרו אדרבא הוא שלא יהי' השם מאיבד לפי שעכשיו נפלה עליו טיפת דיו ועל ידי המחיקה והתיקון יבוא השם מתוקן היטב ובלתי מאובד שרי. הכי נמי דכיתי' אע"ג דבשעה שמשחררו הרי נותן לו מתנת חנם לפטרו מהשעבוד מ"מ כיון שעיקרו אדרבא שלא לחננו שהרי חוב לעבד שיוצא לחירות שרי בכהאי נונא לחננו. ועיין בע"ז [דמ"ח ע"ב] מה שמשביח בעור פוגם בבשר הכי נמי מה שמשביח כו' עיין שם. הכי נמי דכותי' מה שמשביח בפטירת שעבודו