אוצר המלך כב

וא"ל לרב זיל חלפי' כו' ופריך מאי שנא מהא כו' ומשני ר"ח לפנים משורת הדין הוא דעבד כתני ר"י כו' עיין שם, ולפי מה שיתבאר בסמוך דכופין אלפנים משורת הדין א"כ מדוע לא הורה לדנכי ואיסור ג"כ לשלם לפנים משורת הדין וע"כ דוקא ר"ח דאדם חשוב הי' עביד לפנים משורת הדין אבל אין חיוב לכל אדם לעשות לפנים משורת הדין, אבל ראיתי דזו מחלוקת הראשונים דבב"מ [דכ"ד ע"ב איתא ר"י הני שקיל ואזיל בתרי' דמר ושמואל כו' מצא כאן ארנקי מהו כו' בא ישראל ונתן בה סימן מהו א"ל חייב להחזיר לפנים משורת הדין כי הא כו'. ושם בתר הכי קאמר נמי בא ישראל ונתן בה סימן מאי א"ל הרי אלו שלו והלא עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו כו'. וקשה מדוע לא קאמר לי' הכי נמי חייב להחזיר לפנים משורת הדין. ותירץ בשיטה מקובצת בשם ה"ר יונתן דהיינו למי שאינו כ"כ אדם חשוב דלא מחייבינן לי' לעשות לפנים משורת הדין ע"כ. ובמרדכי שם כתב בשם ראבי"ה הא דלא כייפינן הכא לעשות לפנים משוה"ד אפשר שהמוצא הי' עני ובעל אבידה הי' עשיר עכ"ל. מבואר דבאם המוצא אינו עני אפי' אינו אדם חשוב כייפינן לי' למעבד לפנים משוה"ד ודלא כה"ר יונתן

והנה מדברי שניהם נראה דכייפינן לעשות לפנים משורת הדין וכן כתוב במרדכי שם להדיא וזה לשונו וכיון דחזינן דהוי כייפי כו' כדאיתא ס"פ האומנין גם אנן כייפינן כו' וכן פסקו הראב"ן ואבי"ה דכייפינן כו' ע"כ. אכן ראיתי בבית יוסף בטור חו"מ [סימן י"ב] הביא דברי רבינו ירוחם בשם הרא"ש דאין כופין לעשות לפנים משורת הדין והביא דברי המרדכי הו"ל דכופין ותמה עליו וכתב דמהנך עובדי דמייתי לא נזכר דכפו עיין שם. ולפי ענ"ד ודאי העיקר כדברי המרדכי וכדמשמע מס"פ האומנין דמייתי דשם אמר דינא הכי כדלפנים משוה"ד עיין שם שכתב דאפשר דאף רבינו ירוחם מודה ולא קאמר אלא באינו עשיר עיין שם. והכי נמי משמע להדיא דכופין בכתובות [ד"נ רע"א] בההוא דגחין ונשקי' לרבי יונתן משום דכותב נכסיו לבניו הוי ועשיתינהו לזני' וקאמר אי אמרת בשלמא לאו דינא הוא משום הכי עשיינהו אלא אי אמרת דינא הכי עשיינהו בעי עיין שם ובפירש"י. הרי להדיא דאע"ג דלאו דינא הוי עשיינהו לפנים משוה"ד. ועיין שם בתוס' דהאי עשוי' היינו בדברים

וראיתי להרב משנת חכמים [מ"ב] כתב אהא דלפנים משוה"ד וזה לשונו ומהדין לכוף לתלמיד חכם עכ"פ בדברים שיעשה לפנים משוה"ד עיין במס' ב"ק [דף צ"ח] הוי עובדא ואכפי' רפרם כו' כן נראה עכ"ל. והנה כתב זה מדעתא דנפשי' והביא ממרחק לחמו מהאי דב"ק דיש לדחות דשאני התם דמחויב לצאת ידי שמים להחזיר מה שהפסיד בקטנותו כמו שכתבו האחרונים באו"ח וסימן שמ"ג ובחו"מ וסימן שמ"ט] משא"כ בלפנים משוה"ד. [עיין בשו"ת אבן השוהם סי' ס"ה מ"ו עיין שם היטב]. אבל נעלם ממנו דברי המרדכי הנ"ל ודברי הבית יוסף הנ"ל דהוא מחלוקת הפוסקים וכן הביא הרמ"א הב' דיעות בחו"מ [שם סעי' ב'] עיין שם. וגם נעלם ממנו גמרא ערוכה דכתובות הנ"ל דמפורש להדיא דכופין. והנה שם בכתובות לא היו הבנים חשובים כל כך ומ"מ כופין נראה מזה כהראב"ה דלכל אדם עשיר כופין ודלא כה"ר יהונתן. ושמא עשוי דהתם היתה רק בדברים רכים להרצותם לעורר מדת רחמנותם לרחם עליו וזה עשה ר"י לפנים משוה"ד. אבל לחייבם לעשות לפנים משוה"ד זה ודאי א"א רק לאדם חשוב ואדרבא אפשר קצת ראי' כה"ר יהונתן דאי נימא דלכל, אדם כופין שיעשה לפנים משוה"ד א"כ מאי טעמא גחין ונשקי' מה זו רבותא דעביד כדין לכוף להבנים שיעשו לפנים משוה"ד. וע"כ דבזה עשה ר"י לפנים משורת הדין לדבר על לב הבנים לרחם עליו. והא דקאמר עשיינהו הוא כמו שכתבו התוס' דהיינו עם דברים מעלאי דידי היינו עשוי. והיינו דבאמת לא היו עושין ברצון טוב אבל לא יכלו להעיז פני ר' יונתן המבקשם וא"כ הוא באמת עשוי

ודע דהיינו דוקא לעשות לפנים משוה"ד ולותר ממונו בדבר שיש איזה סיבה או ענין שבעבור זה יתחייב ליתן ממון אלא שעם כל זה התורה פטרתו וצריך הת"ח לותר ולעשות לפנים משוה"ד. אבל לותר ממונו על לא דבר לא מצינו. ועיין בפ"ק דב"ב [דט"ו ע"ב] אמר ראב"ש איוב ותרן בממונו הי, מנהגו של עולם אדם נותן חצי פרוטה לחנוני איוב ויתרה משלו עיין שם ברש"י. הנה סיפר בשבחי איוב שויתר גם בזו שהוא בלא שום ענין תביעה רק ויתור ומתנה. ויראה דדוקא נקט חצי פרוטה דבאמת בישראל מה זה רבותא הא קיי"ל גזל חצי פרוטה אינו חייב להחזיר ובחצי פרוטה אשה לא מקדשה נפשה וקרקע אין נקנית ואין ב"ד נזקקין לדין וטובא דכותי' דחצי פרוטה לא חשוב מידי