אוצר המלך רג

להם תחלה המהדורא קמא והעתיקוה ואח"כ הגיע לידם המהדורא בתרא וחזרו להעתיק גם אותה הנוסחא בהעתק אחר ולפני המדפיסים וכן לפני הרח"ש היה המהדורא קמא], וכן כתב גם בפירוש הרע"ב שם [ופירושו היה ג"כ ביד הכ"מ שמביא ממנו שם רפ"ג ונזכר לעיל] רבותי פירשו [תלה ברבותיו ובכמה מקום מעתיק מדברי הר"ש בסתם, לפי שבימיו כבר נדפס פירוש המשנה לרמב"ם וראה הנוסח שבדפוס דמפרש בענין אחר. ואפשר ג"כ דעל ישוב משמעות לשון המשנה דלא נתפרש בהר"ש כתבה בשם רבותיו] שהן מועטין מהיות בהם רוב מנין ורוב בנין ועי' שם סיום הלשון אע"פ כו' הוא מהר"ש] ע"ש. ומה שהוצרך לפר זה אע"ג דמובן מעצמו כיון דנתן השיעור רק בכמותן במדה סתמו כפירושו דאין נ"מ במספר העצמות וגודלן ועוד דנלמד מס פא דרוב בנין ורוב מנין אף שאין בהם רובע ואפשר לומר קצת דאצטריך דרוב בנין הוא אברים גדולים ורוב מנין היינו אברים קטנים כמ"ש בנזיר נ"ב ב'] ובתוספתא [פ"ג דאהלות] ומובא בהר"ש [שם בפ"ב]. ואשמעינן רבותא בכל חד דבמקצת רוב בנין שהם עצמות הגדולים יהי' שיעור רובע במספר מועט מהם ואע"פ שהם עצמות מועטים סני מדת רובע לטמא במקצת רוב מנין שהם עצמות הקטנים צריך ג"כ למדת רובע אף שהם יעלו למספר הרבה עצמות אפי' הכי לא סגי בפחות מרובע ובספר מלאכת שלמה הנדפס מחדש שם כתב בזה פירוש מחודש שאין לו חבר. ומה שכתב מסוף הפרק ע"ש מלבד דשם הם דברי יחידאה ר"י וחכמים פליגי עלי', בלאו הכי אין לו ענין לכאן כלל דשם נחלק וב' החלקים לפניו באוהל וס"ל דמצטרפים כשהי' כבר טמא אבל להיות החלק לבד מטמא זה לא אמר אדם. ונראה דכונתו רק להביא דיש חילוק בין הבא מהטמא, וכעין זה בפ"ו דעדיות משנה ב'] ובתוספתא שם [סוף פרק ב'] הנזכר לעיל דיותר יש לטמא בפורש מהטמא אבל אינו ענין לזה ואין בו טעם כלל]

[קנא] ובפירוש המשנה להרמב"ם בעדיות שם [בפרק א' משנה ז'] כ' וב"ה מתנים בזה כו' שיהיו באותו הרובע עצמות מיותר [צ"ל יותר או לעיל מה שכתב באותו צ"ל אותו] מא' ולא יהי' רוב במנין או בשיעור [ר"ל במדת גובה קומתו והוא הבנין] ע"כ. הנה כאן מפרש ג"כ דמרוב ר"ל מקצת מהרוב, ופירש בדבריו מה שהוצרך לומר זה דהוא לאפוקי מדשמאי שם דאמר אפי' מעצם אחד ועל זה אמרו ב"ה דבעי' מרוב כו'. וממה שהקדים בדבריו המנין נראה דכן הי' גירסתו במשנה שם רוב מנין מקמי רוב בנין וכן מתבאר מדברי הר"ש הנזכר לעיל שהי' בגירסתו כן גם באהלות שם. ופתח בהם שהם עצמות קטנים והם ע"כ הרבה ברובע ואי אפשר מעצם אחד ואמר אח"כ או מרוב בנן להקישו לרוב מנין שאע"פ שהם גדולים צ"ל מקצת מהרוב דהיינו עכ"פ יותר מאחד. וחידוש על הכ"מ שהוקשה לו מעדיות ולא הביא מדברי רמב"ם בפירוש המשנה שם. [ואלו ראה דבריו לא הי' צריך למ"ש (שם הל' י'] דמשמע דשמאי יחידאי ולבוא ממשמעות ולרמב"ם הנ"ל דברי ב"ה מרוב כו' הוא לאפוקי מדשמאי ופשיטא דהלכה כב"ה נגד שמאי, וכמו שסיים בפי' המשנה שם ועוד דגם סתם משנה דאהלות הנ"ל דאמר ג"כ מרוב כו' כב"ה הוא דלא כשמאי], ומה שכתב הכ"מ להקשות מדר"י בנזיר שם ע"ש, י"ל דהנה הרמב"ם בפירוש המשנה שם מפרש דברי ב"ש מב' ומג' אמתים קאי ולא אעצמות, וי"ל דהא בהא תליא דאם דברי ב"ש הוא מב' וג' מתים מה שאמרו ב"ה מן הגויה היינו גוף אחד ולחלוק אב"ש וכמ"ש הרמב"ם שם, וע"כ שפר יש לפרש סיום דברי ב"ה כנ"ל, אבל אי נפרש דברי ב"ש אעצמות מלבד דאי נפרש דברי ב"ה כנ"ל. הרי ע"כ דסיום דב"ש נמי מצרכי יותר מאחד ואיך שנאום במשנה במחלוקת [וזהו לפמ"ש התוס' נזיר שם ד"ה וב"ה דלר"י מא"ח ומא"ח ולא פליגי וכן כתב בשיטה מקובצת שם בשם ה"ר עזריאל, ק כתב ג"כ הראב"ד בפירושו לעדיות שם יעו"ש על זה דהשומע טעה ע"ש, ולכאורה ממ"ש ר"י וב"ה אומרים כו' מרוב מנין הואיל כו' דלאיזה צורך פירש זה הי' נראה דגם הוא מודה דפליגי, ומ"ש דהם אחד היינו ברוב בנין. אבל מה שהוסיפו ב"ה רוב מנין בזה פליגו דב"ש אומרים דוקא עצמות גדולות דרוב בנין אבל מרוב מנין שהם עצמות קטנות. ולפי זה גם לפמ"ש י"ל דמחלוקת דב"ש וב"ה הוא בעצמות קטנות שמרוב מנין. ומדוייק ביותר דברי ב"ש דאמרו מב' או מג' דב' למעט אחד וג' למעט יותר מזה. דס"ל דוקא עצמות גדולות שמרוב בנין דמחזיקים ב' אי ג' רובע ולא קטנות מזה. וב"ה מוסיפין גם הקטנים שמרוב מנין, אבל הרי הראשונים תפסו בפשיטות דרי"ל לא פליגי כלל. ואפילו תימא דמשמע להו כן מדאמר