אוצר המלך קעט

במשמעות מלת נפש ובכור לא שייך לדהתם כלל. דשם במלת ערל דקאי על אותו האדם לא שייך כלל מקצת או כל. רק הם דרשו שם מלת כל לענין הקרבן. וע"כ בהא הפלוגתא במשמעות מלת כל עצמו. ונראה מזה דהם מפרשים ההוא דסנהדרין כהר"ן הנ"ל. ומה שכתבו מבכורות צ"ל דכונתם להאיבע"א דשם דאמר דכ"ע בכור רובא משמע מר סבר כל למלויי ומר סבר לגרועי ע"ש, משמע דפליגי במשמעות מלת כל וכהר"ן. ואף דבערל לא שייך הא דרובא משמע, אין נ"מ בזה דשפיר למאי דדרשו כל דהתם על הקרבן פסח שייכי בההוא פלוגתא דמשמעות כל

[קיד] ולפ"ז פלוגתא דתוס' והר"ן שבחידושי הר"ן הנ"ל היא פלוגתא דתרתי לישני דבכורות. אבל כפי הנראה הך איבע"א אינו מדברי ר"י רק סתמא דגמ' הוא דאמר לה. וא"כ כונת ר"י בסנהדרין כשיטתו בבכורות ויתיישב כל מ"ש, ולפי זה ע"כ צריך לכתוב גם הבנפש וכיון דהתם קיצר ולא כתב אדם. ומשמע גם נפלים ובן ח' הוצרך נמי קרא דמכה איש למעט, דמכל נפש אדם י"ל דאין למעטן אע"ג דאינם בכלל אדם. הרי קטן אע"ג דאינו בכלל איש כיון דקרא דנפש מרבה אוקמא איש למעט נפלים ובן ח' דכל דאפשר לקיים שניהם מקיימין. ה"נ לענין נפלים ובן ח' כיון דאתרבו מנפש יש לנו לקיים שניהם, ודקרא דאדם בא למעט בהמה דנמי נקרא נפש כמ"ש בביצה [כ"א סוף ע"א] לכל נפש שומע אני אפי' נפש בהמה במשמע כענין שנאמר ומכה נפש בהמה ע"ש, וכן איתא בנזיר מ"ח א'] על נפש מת שומע אני אפי' נפש בהמה כו' ע"ש. ואע"ג דהתם מות יומת כתיב ומכה בהמה ישלמנה. הרי בב"ק ([פ"ג ב'] כפי הגירסא שלפנינו והוא גירסת רש"י שם, מוקי האי קרא בהכאת אבר ומות יומת בממון. והתוס' שם ד"ה אף מחקו זה משום דבסנהדרין מוקי לה בקטלא ע"ש. אבל מ"מ נקטינן מינה דנוכל לפרש יומת בממון. וא"כ שפיר אי לא כתב אדם הוה אמינא דר"ל גם נפש בהמה וכל חד כדיניה נפש אדם מיתה ממש ובהמה יומת בממון. ואע"ג דדין בהמה כתוב שם בקרא דבתריה מכה נפש בהמה ישלמנה וגו', וגם מה צורך למעטו הרי דין בהמה באמת כן דיומת בממון י"ל דהכא כל נפש ולענין הכהו עשרה בני אדם לרבנן כדאית להו ולריב"ב כדאית לי' ואי קאי גם אבהמה הוה אמינא גם בבהמה כן גלי קרא לרבנן דכולי נפש בעינן והאחרון פטור מכלום כמו גבי אדם לקטלא. ולריב"ב גלי קרא דהאחרון חייב בתשלומי כולה כאלו הי' כל הנפש. ובאמת בבהמה לא פליגי ולכ"ע משלם דמי מקצת הנפש ושויה של מסוכנת, ומשום הכי כתב אדם למעט בהמה שאין דינה כדין האדם בזה. ונפל ובן ח' שפיר הוה מחייבינן ממכה נפש ועי' לבוש האורה שם בפ' משפטים [כ"א ט"ז] כתב הא דממעטינן נפל ממכה איש אע"ג דצריך לכתוב איש דלא תימא אפי' בהמה מ"מ מדלא כתיב נפש או אדם ש"מ למעט נפלים ע"ש, ומה שכתב נפש הבין דגם מנפש הוי ממעטינן בהמה. והוא תמוה מגמרא דביצה ודנזיר הנ"ל. והגור ארי' שמביא שם דעליו אתי בדבריו שם. דייק שפיר וכתב רק אדם ולא נפש. ועיקר דבריו אדהתם לא צריך כלל למעט מטעם הנ"ל דכבר כתיב [בסו"פ אמור] דמכה בהמה ישלמנה ולא יומת ואי ר"ל יומת בממון הרי הדין באמת כן. ומיהו גם על דברי הגור ארי' שמביא שם גבי גונב איש ומכרו שכתב דצריך איש למעט בהמה. י"ל ג"כ דלא צריך מטעם זה דהא בבהמה מפורש בפרשה שם אח"כ דגונב שור או שה ומכרו משלם ד' וה' ולא ימות], ומשו"ה צריך מכה איש למעוטינהו ושפיר עביד וכתב שם הצריכותא. ועכ"פ מהתם נלמד דהם בכלל נפש

[קטו] אך באמת יש להוכיח דאין בן ח' בכלל נפש מהא דנדה [מ"ד א'] דילפינן דתינוק בן יומו מטמא טומאת מת מקרא דעל הנפשות נפש כל דהו. ובן ח' נתבאר לעיל מהגמ' דב"ב [כ"א א'] דאינו נטמא בטומאת מת. וע"כ דאינו בכלל נפש. ואע"ג דתוס' נדה [מ"ג סוע"ב] ד"ה ומטמא כתבו דצריך קרא משום דכתיב ואיש אשר יטמא וס"ד למעט. וא"כ נימא דאיש נפל כמ"ש בסנהדרין הנ"ל. אבל דברי תוס' הנ"ל הוא מהגמ' דערכין [ג' א'] ושם איתא ואלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת. ונהי דלא למעט בן ח' אצטריך. אפשר לומר לפי מה שכ' דריב"ב ורבנן פליגי במשמעות מלת נפש אי משמע גם מקצת נפש. י"ל דבן ח' נמי חשוב רק מקצת נפש כגוסס כיון דאין יכול לחיות ל' יום ותליא בפלוגתא הנ"ל. דגמ' דסנהדרין קאי להלכה כרבנן דנפש משמע מקצת וגם נפלים ובן ח' בכלל כגוסס בידי שמים דלא אתעביד בי' מעשה. וגמ' דערכין י"ל דבעי לשנויי גם לריב"ב דנפש לבד משמע כוליה ואין בן ח' בכלל, אבל מאחר דאמר שם