אוצר המלך קעח

מקצת נפש וכל לטפויי כולו או משמע כל הנפש וכל לגרועי. ושוב ראיתי בחידושי הר"ן סנהדרין שם הביא מהתוס' דתמהו איך אפשר לדרוש ממלה אחת דבר והיפוכו. ותירוץ דתליא במשמעות מלת נפש אי ר"ל כולו או מקצת דעל זה בא כל למעט או לרבות וזהו כמו שכתבתי. והר"ן כתב ואין צורך לזה כלל כו' יעו"ש דמפרש הפלוגתא במשמעות מלת כל. וצלע"ג שלא הביאו מהמפורש להדיא בגמ' דבכורות הנ"ל כדברי התוס'. ועיין בירושלמי [פרק י"א דסנהדרין סוף הל"ב] בפלוגתא דר"י ורבנן בגונב חציו עבד וחציו בן חורין, מפרש טעמיה דר"י מאחיו אפי' מקצת אחיו וטעמא דרבנן מאחיו עד שיהא כולו אחיו ע"ש. נראה דהוא ג"כ כשיטתם הנ"ל. ועל דרך שכתבו תוס' בבכורות שם ריש ד"ה ור"י לענין דמו ע"ש דר"י ס"ל דאחיו כולו אחיו משמע וע"כ מאחיו משמע אפי' מקצת. ורבנן ס"ל אחיו משמע מקצת וע"כ מאחיו משמע כולו

[קיב] אבל יש לעיין בזה במ"ש שם אח"כ א"ר הכל מודים בהורג טריפה דפטור ובגוסס בידי שמים דחייב ופליגי בגוסס בידי אדם להי דמי. יעו"ש דמפרש פלוגתתם בסברא והרי כבר פירש פלוגתתם במשמעות לשון הכתוב. ונראה דבאמת הא גופיה מה שאמר הכל מודים כו' צריך ביאור מנא לי' זה לרבנן דכוליה נפש בעינן גם גוסס בידי שמים יפטר. דהא ליכא כליה נפש ובקרא אין רמז לחלק אם הנחסר היה בידי אדם או בידי שמים. עכ"פ כשזהו מכהו ליכא ביה רק מקצת נפש. ולריב"ב דאפי' כל דהו נפש חייב טריפה נמי לחייב. ומה בכך דמחתכי סימנים מ"מ כל דהו נפש יש בו ויוכל לחיות טפי מגוסס דיוכל לחיות רק ג' ימים כמ"ש ביו"ד (סי' של"ט סעי' ב'], וטריפה יוכל לחיות עד י"ב חודש. ואע"ג דגוססין רק רוב למיתה ומיעוט חיים. וטריפה לרשב"א המובא בש"ך יו"ד (סי' נ"ז ס"ק מ"ח] ודאי הוא דאין חי י"ב חודש. וגם למהרש"ל שם הוא רק מיעוט דמיעוט החיים ע"ש, מ"מ האי דחייב אגוסס אינו משום דמיעוט חיים דאפי' על ספק שקול לא קטלינן. רק דאפי' הוא מרוב המתים וסופו למות אחר ג' ימים השתא מיהת חי הוא, ואיכא ביה נפש כל דהו ועל כל דהו ג"כ חייבה תורה. וקרא כתיב סתם כל נפש דהיינו כל דהו. והיכן רמיזא לחלק איזה חילוק בזה ולומר דדוקא בכל דהו שע"י כתישת כחו וחיותו לא על ידי דמחתני סימנים. ונראה דטעמם בזה דהרי מצינו מקרא אחר דמכה נפש דכתיב ביה נפש לבד ולא כל נפש. ולרבנן דנפש משמע מקצת נפש הרי מקרא זה מחייב גם על מקצת נפש. ולריב"ב דנפש משמע כל נפש הרי מקרא זה מצריך דוקא כל נפש. וא"כ לפי דברי שניהם הרי יש לנו מקרא אחד מרבה מקצת נפש ומקרא אחד ממעט. ועל זה אמר רבא דהכל מודים בטריפה דאמעיט מקרא דממעט מקצת נפש. ובגוסס בידי אדם דחייב מקרא דמרבה מקצת נפש ובגוסס בידי אדם פליגי בסברא להי מינייהו דומה, ולרבנן קרא דמ"נ מרבה גוסס בידי שמים וקרא דכל נפש מוציא טריפה וגוסס בידי אדם. ולריב"ב קרא דכל נפש מרבה גוסס בידי שמים וגוסס בידי אדם וקרא דנפש ממעט טריפה והוא הדין נמי דהוה מצי לומר להיפך דרבנן סברי נפש משמע כולה נפש וממילא כל משמע כל דהו. ולריב"ב איפכא. ופלוגתייהו בגוסס בידי אדם הוא בקרא דמכה נפש ובמשמעות מלת נפש דלרבנן הוא ממעט גוסס בידי אדם ולריב"ב מרבה. אלא דניחא להו לאוקמא חכמים דריב"ב דהלכה כוותייהו נגד ריב"ב כחכמים דר"י בבכורות שם דהלכה כוותייהו נגד ר"י

[קיג] ושוב ראיתי במהרש"א בכורות שם ובהגהות הב"ח שם שהגיהו שם א"ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כו'. והיינו ר"י דהכא ולטעמיה אזיל וכמו שכתבתי. וברור מזה כמ"ש לעיל דהכא ג"כ טעם הפלוגתא כדהתם אלא שכאן קיצר ושם פירש דבריו. ומה שכתבו התוס' בכורות שם ד"ה ור"י דיש הרבה דרשות שאין להשוותם והביא ההיא דריב"ב ורבנן בכל נפש ע"ש. וכן כתבו עוד בחולין [פ"ו א'] ד"ה ור"י ע"ש. ע"כ לא קיימי אההיא דבכורות [דמייתי גם בחולין שם קודם זה דלההוא ודאי דמי רק קאי אמקצת שה ומקצת בתולים ומקצת כסף שהזכירו מקודם בסמוך לזה ואדסמיך ליה קאי. ואדרבא ממה שהביאו זה להני מקצת דמייתו. מוכח דמפרשים גם הכא כבבכורות דהפלוגתא במשמעות מלת נפש אי ר"ל אפי' מקצת נפש וע"כ דמי להני, אבל אי הפלוגתא במשמעות מלת כל וכמ"ש בחידושי הר"ן סנהדרין שם לא שייך כלל למה דאתו עלה שם ושם. ועיין בתוס' [פסחים ס"א ב'] ד"ה דלמא דחיברו ג"כ יחד הא דסנהדרין ודבכורות דפליגי תנאי במלת אכל, אלא דמה שכתבו זה אפלוגתא דאמוראי שם בההוא דכל ערל ודר"א מוקי הברייתא שם כמ"ד כל דהו משמע ע"ש. לפמ"ש דפלוגתא דתנאי הוא