אוצר המלך קסא

כראוי מטמא במגע ומשא לא אמרו אלא כשאין עליו בשר כראוי. אבל קצת בשר נשאר דעל ידי זה יש עליו שם אבר במקצת לטמא במגע ומשא, אבל עצם בלא בשר כלל מהחי טהור לגמרי. וכיון דבעינן מיהת קצת בשר להיות עליו שם אבר ודאי בעינן עכ"פ שיעור ממשיי מבשר דיהיה שם אבר במקצת עלי'. ובפחות מכשעורה בשר י"ל דהוא כמי שאינו וכאלו ליכא בשר כלל. וגם בחסר בשר בכשיעור זה טהור לגמרי. וגם י"ל על זה מטעם דר"א שם מטמא כזית בשר מאבר מה"ח גם באוהל. ועל זה אמר הטעם דמרובה טומאת הבשר כו'. וע"כ מפרש הרע"ב דבריו לענין טומאת אוהל למצוא ריבוי הטומאה בבשר גם בטומאת אוהל דאתי עלה

[פה] ובלאו הכי עיקר דברי הכ"מ שם בפירוש דברי הרע"ב שכתב בפשיטות דקאי אאבר מה"מ. דאי אאבר מה"ח לא שייך טומאת בשר כמ"ש רמב"ם פרק ב' יעו"ש. לכאורה תמוה שהביא מדברי רמב"ם שכתב להלכה דקיי"ל כר"י ושם הוא מדברי ר"א דמטמא בשר הפורש מאבמה"ח. וא"כ שפיר הוצרך הרע"ב לומר לדידיה דרק טהור משום אבר קאמר. וצ"ל כונת הכ"מ דהוא דייק וכתב בשר הפורש מה"ח טהור. ובזה גם ר"א מודה דלא אמרו אלא דבשר הפורש מאבר מה"ח לפי שמצינו אבר מה"ח כמת שלם כמבואר במשנה שם. ומתני' תני סתם חסר העצם. ויש לפרש שחסר ממנו בעודו מחובר בבע"ח דאין עליו שם אבר מתחלתו והוי לי' בשר שפירש מן החי ולמה לי' להרע"ב לדחוק ולפרש טהור רק מתורת אבר. הי' לו לומר דטהור לגמרי וכשחסר קודם פרישתו מן החי משא"כ בבשר שחסר מקודם. ואע"ג דעדיין מגומגם קצת מה דמייתי בזה מרמב"ם. [וביותר תמוהים בזה דברי התוי"ט שם שציין על זה לפ"ב דאהלות מ"ה ע"ש דנראה דלא הרגיש כלל במה שכתבתי. מ"מ ע"כ כונתו כמו שכתבתי, אבל אפי' תימא דיהיה זה הכרח לפרש דברי הרע"ב אאבר מן המת. קשה אהרע"ב גופיה למה לי' לידחק לפרש טהור רק מתורת אבר וחסר בשר היינו בנשאר כראוי. דגם זה הוצרך רק לדרכו דקאי אאמה"ח כנ"ל. ובלאו ה"נ גוף הדבר דחוק דאי קאי אאבר מה"מ. ע"כ צ"ל דטעם זה אמר רק לדברי חכמים ולדידהו. דלדידיה הא ס"ל (שם משנה ב'] דאין אבר מה"מ מטמא כלל. וע"ש בתוי"ט שם מ"ש ועוד דהא לר"א אין טומאת אבר מה"מ אלא כשיש עליו בשר כזית כו' יעו"ש. משמע דמפרש דדברי ר"א דהכא הוא גם אליבא דידיה ולשיטתו, אבל הוא תמוה מאוד ולא זכיתי להבין דבריו בזה כלל דהא לר"א ליכא טומאה מתורת אבר כלל באבר מה"מ. ומ"ש בכזית בשר היינו מתורת בשר. ומאי קאמר הרע"ב בזה לחלק בין עצם לבשר דבחסר בשר טמא משום אבר. ותו הרי שם במשנה אמר אבר שיש עליו ובשר) כראוי מטמא כו'. וכן הרע"ב פירש חסר בשר שנשאר להעלות ארוכה. והרי התוי"ט עצמו שם לפני זה ד"ה אבר מביא מהרע"ב עצמו בנזיר דהוא פחות מכזית. וע"כ אי קאי אאבר מה"מ צריכין לידחק דדברים אלו השיבם לשיטתם. והי"ל לפרש טפי דקאי אאבר מן החי וחסר עצם טהור לגמרי דחסר מעיקרא. והא ודאי אין לומר דמשום דאמר אבר סתם ולא אמר אבר מה"ח לשיטתו דלא אמרו אלא אמה"ח, משמע לי' מזה דבאבר מה"מ קאי. דמהיכי תיתי לומר כן. ואדרבא י"ל כיון דהוא ס"ל דלא אמרו אלא אמה"ח גם כשאמר אבר סתם ידעינן דכונתו אאבר מה"ח. ולפמ"ש התוי"ט שם על פי דרכו דהרע"ב לא ניחא לי' לפרש חסר סתם על איזה אופן דוקא ולחדש תנאי שלא נזכר ע"ש. אפשר לומר דכונת הרע"ב שפיר אאבר מה"ח רק דחסר עצם סתם ששנו. משמע בין שחסר מעיקרא קודם שפירש ובין שחסר אח"כ שפירש אבר שלם והיה עליו טומאת אבר. ועל זה אמר דטמא משום בשר והיינו לר"א, ואע"ג דאמר סתם טמא משום בשר. הרי ע"כ לאו סתמא בכל ענין קאמר דהא בעינן כזית דוקא וכמ"ש תוי"ט, וע"כ צ"ל דר"ל דטמא משום בשר היכי דשייך טומאת בשר. והיינו כשיש כזית וכשפורש מהאבר שהי' עליו כבר טומאת אבר

(פו] ובפירוש הראב"ד לעדיות שם מפרש אאבר מן החי, ומדבריו שם מבואר דמפרש כשחסר אח"כ דוקא שכתב חסר העצם טהור לגמרי, ואע"פ שיש בו שיעור כשעורה ובזה כשעורה שניהם טהורים. ר"א לטעמיה דעצם כשעורה הפורש מאבר מה"ח טהור ע"כ. ובתוס' שאנץ שם מביא דבריו [וקוראו הקונטרס כמו שקורין תוס' לרש"י וכן שם (פ"ה מ"ג] ד"ה הקצת ופרק ז' מ"ב. ושם בפ"ג קוראו כמה פעמים בשמו ע"ש סוף מ"א ומ"ג וריש מ"ז וסוף מ"ח וריש מ"ט. ובכמה דוכתי מעתיק דבריו כלשונו בסתם ומזה לדעתי דאין תוס' אלו להר"ש משאנץ כמו