אוצר המלך קס

עליו שם אבר קצת לטומאת מגע ומשא. ועוד יש לדייק קצת מדחברו עם חסר בשרו דמשמע דדינם שוה. דע"כ גם זה טומאתו משום אבר. דאי רק משום עצם אין טומאתו שוה לגמרי דחסר בשרו שטומאת מגעו משום אבר. גם כשיגע בבשר נטמא כמו בנגיעתו מעצם כיון דאין הטומאה מצד העצם. דהא אפי' אין בו כשעורה מטמא, ובחסר עצם אי טומאתו רק משום עצם כשעורה צריך שיגע בעצם. אבל בנגיעה בבשר אין נטמא אלא כשהוא יד או שומר. וכמ"ש התוס' נדה שם ד"ה יש הנזכר לעיל. וזהו שם שהאבר שלם והבשר מקיף לעצם, אבל כשאין עליו בשר כראוי אותו קצת בשר הנשאר אפשר שלא יהי' לא יד ולא שומר ולא יטמא בנגיעתו. ולא הי"ל לחברם יחד אלא כשטומאתם שוה ומענין אחד. ומדברי הכ"מ שם שכתב ודין אבר מה"מ שחסר העצם ונשאר בשר כו' לעלות ארוכה שמטמא במגע ומשא. נתבאר ממה שאיתא במשנה [פ"ו דעדיות] דחסר עצם הו משום אבר וטמא משום בשר ודין הבשר ט' אם יש בו לעלות ארוכה מטמא במגע ומשח ואין מטמא באוהל. כמו שנתבאר במשנה פ"א דכלים שכתבתי ע"כ, מזה שביאר טעם לטומאת מגע ומשא בזה משום בשר ולא משום העצם. משמע דמפרש דהך חסר העצם היינו אפי' לא נשאר כשעורה. אלא דס"ל דבזה אין מטמא במגע ומשא אלא כשיש בשר כראוי, אבל לא זכיתי לעמוד על דעתו להבין כונת דבריו בזה. ואנה מצא דין הבשר דבדליכא כזית רק לעלות ארוכה מטמא במגע ומשא, וטומאת בשר אינו אלא בכזית. ושיעור דלהעלות ארוכה לא אמרו אלא בטומאה דמשום אבר, ומ"ש מפ"ק דכלים לא ידעתי מהו, ושם באמה"ח ועצם שלם ומטמא באוהל ודבריו שגבו ממני וצל"ע, ויסוד דבריו על דברי הרע"ב בעדיות שם שהביא שם לפני זה שכתב דמטמא משום בשר משמע דהבין דכונתו לדין הנ"ל. והוא תמוה לרמז זה בכונת הרע"ב. ובאמת הוא פרש שם חסר העצם דשם שחסר כל שהוא, ומשמע דהיינו אפי' דנשאר כשעורה, ודוגמת חסר הבשר דמפרש שם שנשאר להעלות ארוכה. ה"נ בעצם שנשאר שיעור חשוב. ועכ"פ הרי הוא כתב בהדיא דחסר כל שהוא קאמר, וע"כ דהא דלא אמרו דמטמא משום עצם היינו משום דטומאת עצם הוא רק במגע ומשא, והוא קאי שם לטומאת אוהל דמפרש חסר בשר שנשאר כראוי דמטמא באוהל. וחסר עצם טהור משום אבר רק משום בשר. משמע דר"ל באוהל וע"כ דכונתו כשיש כזית בשר דמטמא באוהל. וכן כתב בתוי"ט בעדיות שם בד"ה חסר העצם בפשיטות בכונת הרע"ב. וע"ש שהביא שם תחלת דברי הכ"מ שם בכונת דבריו. וחידוש דלא העיר כלום מסיום דברי הכ"מ הנ"ל

[פד] והיה אפשר לתרץ דברי הרע"ב קצת. דיש לדייק דס"ל דין דבחסר עצם רק באוהל אין מטמא משום אבר. אבל במגע ומשא מטמא משום אבר גם בדליכא עצם כשעורה. דמה שדחק לפרש רישא דחסר בשר דר"ל שנשאר כראוי כנ"ל. דהוא נגד פשטות לשון המשנה שם דפתח אבר שיש עליו בשר כראוי כו'. ועל זה אמר חסר הבשר דמשמע שחסר מכראוי. ואם כדבריו היל"ל ברישא אבר מטמא כו' והיינו אבר שלם. ועל זה אמר חסר כי'. ולאיזה צורך אמר ברישא כלל שיש עליו בשר כראוי, ומה דחקו לפרש ע"פ דרכו דרישא היינו חסר הבשר דסיפא, ובתוי"ט שם בסוה"ד כתב דהוצרך לפרש כן, דאי ר"ל חסר שלא נשאר כראוי א"כ מ"ש טמא היינו במגע ומשא. א"כ מ"ש חסר עצם טהור היינו גם במגע ומשא וצ"ל שאין בו כשעורה. וזה נראה לי דוחק גדול להעמיד דוקא בשלא נשאר כשעורה יעו"ש. אבל דבריו תמוהים בעיני דהר: גם השתא לענין אוהל. מפרש הרע"ב מ"ש טהור ר"ל משום אבר. ואע"ג דטמא משום בשר דהיינו כשיש כזית. מ"מ נ"מ בהא דטהור משום אבר לענין היכי דליכא כזית בשר.. וה"נ לענין מגע ומשא נימא מ"ש חסר עצם טהור ר"ל משום אבר אף דטמא משום עצם, והיינו כשיש כשעורה. ושפיר מתפרש חסר עצם באיזה ענין שיהיה וטהור גם במגע ומשא משום אבר, ולא דמי לחסר בשר שאינו כראוי דמטמא במגע ומשא משום אבר דהא אף באמה"ח מטמא לדברי הכל במגע ומשא. וזה טהור לגמרי משום אבר. ואע"ג דמ"מ טמא משום עצם אי יש כשעורה מ"מ נ"מ בדליכא כשעורה, וע"כ נראה מזה דס"ל כמו שכתבתי דבחסר עצם ויש בשר כראוי מטמא במגע ומשא משום אבר אע"ג דליכא עצם כשעורה. וא"כ אי אפשר לומר דחסר עצם טהור במגע ומשא ר"ל משום אבר. וע"כ הוכרח לפרש כנ"ל ודקאי אטומאת אוהל. אבל הדבר דחוק לומר דהי' פשוט להרע"ב דין מחודש כזה שלא הזכיר ממנו רמז בשום מקום. וקושיא הנ"ל אפשר לתרץ דהא דבאין עליו בשר