אוצר המלך קנט

[ריש הל' ב'] כתב אלו מטמאין במגע ומשא ואין מטמאין באוהל חבר מן החי שחסר בשרו ואין בו כו ואבר מן המת שחסר בשרו או עצמו ולא נשאר, כו' או שחסר העצם אע"פ שיש עליו בשר כדי להעלות ארוכה כו' ע"כ ובכ"מ שם לא ביאר כלום על מה שכתב או עצמו. רק כתב ובדין אבר מה"מ נתבאר שאם לא חסר העצם וחסר מהבשר אם הנשאר אין בו כו'. הרי הוא כשאר עצמות שמטמאים במגע ומשא ואין מטמאים באוהל ע"כ. ונתכוין בזה לדברי הרמב"ם שם פ"ב סוף הל"ד] ע"ש. וכפי הנראה הביא זה לפרש לשון או עצמו שכתב סתם דסמך על מה שכתב שם דדין טומאת עצמות עליו והיינו כשעורה. אבל אם לזה כוון תמוה מאוד דהרי שם קאי כשהעצם שלם וא"כ נלמוד משם דגם כשהעצם שלם אין בו טומאה אלא משם העצם ובכשעורה דוקא. וסותר בזה דברי עצמו [בהל' ג'] הנ"ל ובהלכות נזירות מ"ש שאין נזיר מגלח על טומאה זו. דלא יועיל עוד תירוץ הכ"מ הנ"ל בנפל וע"כ צ"ל דאין כונת רמב"ם שם להשוותן לגמרי לטומאת עצם דעלמא, ולשון רמב"ם שם הרי הוא כשאר עצמות המתים שאין עליהן הבשר ע"כ. וסיום לשון הכ"מ הנ"ל שמטמאים כו' הוא מה שהוסיף משלו לההוא דהתם אבל רמב"ם הנ"ל צ"ל דלא קאי אלא לענין טומאת אוהל כמת שלם שכתב מקודם. על זה אמר דזה כשאר עצמות שכתב שם אח"כ [ריש הלכה א'] דאינו כמת שלם אלא בגולגולת יעו"ש אבל מטומאת מגע ומשא לא דיבר שם כלל וסמך על מ"ש כאן וכדרך שכתב הכ"מ שם לענין חסר העצם ויש עליו בשר כראוי דסמך על מ"ש כאן ע"ש. וכאן שכתב סתם אבר משמע אפי' אין בו עצם כשעורה וגם מדחיברו עם אבר מה"ח ושם ליכא טומאה דעצם, וע"ש [בפ"ב שם] דהראב"ד השיג אבבא דרישא אם נשאר עליו כו' דטעה בזה יעו"ש באורך. [ובדפוס פיורדא שלפני ציינו והדפיסו ההשגה ושם בהל' ג'] באמה"ח שכתב אם נשאר כו' והוא טעות ומקומו בהל' ד' באבר מה"מ]. והכ"מ שם הגיה דההשגה צ"ל מקודם יעו"ש היטב. והוא תמוה מאוד דמלבד דאין מובן כלל להשגתו וכמ"ש הכ"מ עצמו והניח בצ"ע וכ"ש שיכתוב בזה על הרמב"ם שטעה. בלאו הכי לא ידעתי מה יאמר בסיום לשון הראב"ד שם שכתב והוא עצמו והולך) על זה הדרך למטה בדף השני ע"כ. ומ"ש אח"כ שם בדפוס פיורדא שלפני ושניהם מהגולל כו' ע"ש ט"ס הוא שם ומקומו בתחלת השגה שאח"כ שם הל' ט"ו]. וכפי הגהתו אנה נמצא בדברי הרמב"ם בדף האחר כראב"ד. ולדעתי הי' נראה פשוט דהי' לראב"ד גירסא אחרת בדברי רמב"ם]. כי ראיתי בכ"מ שם כתב ומ"ש חסר הבשר ולא חסר כו' כן הוא הגירסא בדברי רבינו ע"ש. מכלל דאיכא נוסחא אחרינא. וי"ל שג' תיבות "ולא חסר העצם לא היה כתב בספר שלפניה וא"כ קאי אדלעיל דמיירי בחסר העצם. ואחרי ששיערתי כן מדנפשי מסברא. זיכני השי"ת שבא לידי רמב"ם דפוס ו' רפ"ד בלא הכ"מ, ומצאתי שם הגירסא כן חסר הבשר אם נשאר כו' וליתנייהו להני ג' תיבות. ואהניין מאוד שזכיתי לכון לאמת דיש גירסא זו בעולם. וברור דגירסא זו הי' ג"כ לפני הראב"ד ועל זה סובבים שפיר כל דברי השגתו. וכן מה שסיים מדברי רמב"ם למטה כונתו למ"ש [בפרק ג' הל' ב'] הנ"ל או שחסר העצם אע"פ שיש כו' [ובדפוס ו' הנ"ל ליתא לכל לשון הנ"ל ואין שם סתירה. ונוסחא שלפנינו הוא מהגהת הכ"מ שם על פי ספר מוגה ע"ש. ולפני ראב"ד היה שם הגירסא כלפנינו. ובדפוס ו' שם משובש שם גם תחלת הלשון שכתב באבר מן החי שחסר בשרו או עצמו. והוא נגד המפורש במשנה וברמב"ם פרק ב' הלכה ג']

[פג] והנה כפי גירסא זו לא מיירי שם מעצם שלם כלל אלא מחסר, וא"כ י"ל דאין אנו צריכין למ"ש לפי המובן מהכ"מ. דבחסר מהעצם גם רמב"ם מודה דטומאתו רק משום עצם כשעורה, אבל לדעתי מלבד מה דסתימות לשין רמב"ם לא משמע קצת כן דהי"ל לפרש דנשאר כשעורה. בלאו הכי נראה דאי אפשר לומר דמשום עצם כשעורה הוא דא"כ לא היה צריך לכתבו כלל. דלענין לטמא במגע ומשא הרי כתב אח"כ שם עצם כשעורה דאפי' בעינו מטמא במגע ומשא כ"ש עם קצת בשר. ומה שכתבתי לעיל מתוספי הרא"ש בשם הר"מ אמתני' דאצטריך לענין שאין מטמא באוהל, לא יועיל בדברי רמב"ם דגם זה נדע מרישא דחסר בשרו אע"פ שהעצם שלם אין מטמא באוהל, ורוב איברים עצם שלהן יותר מכשעורה וכ"ש חסר. וגם מסיפא דחסר העצם אע"פ שיש עליו בשר כראוי אין מטמא באוהל כ"ש כשאין עליו בשר כראוי. וע"כ הך מצעיתא דאו עצמו אצטריך לטמא במגע ומשא, גם כשלא נשאר כשעורה ע"י צירוף קצת בשר שנשאר יש