אוצר המלך טז

נפשות דחברי' הדין כמו בודאי נפשות דידי' ודחברי' דאמרינן מאי חזית דדמא דידך סומק כו' הכי נמי בספק

לעיל הבאתי ראי' מהא דנדרים דאפי' רק חושש פן יהרגנו שרי עיין שם. הנה בסנהדרין [דס"ה ע"א] אמר אביי האי מאן דצמיד זיבורא ועקרבא אע"ג דמכוון דלא ליזקו אסור אלא א"כ רודפים אחריו להזיקו עיין שם ברש"י ובפ"ק דכריתות [ד"ג סע"ב] דמבואר כן עיין שם. הרי דרק כשרודפים אחריו ורוצים להזיקו בודאי הוא דשרי להציל נפשו באיסורין אבל אם רק חושש פן יזיקו כיון דעכשיו אין מזיק בודאי אסור. מיהו רבינו השמיט הא דאביי. ועיין בבית יוסף יור"ד [סימן קע"ט] תמה על זה מדוע השמיט [וכבר נתבאר טעם שהשמיט ההיתר ברדפו אבתרי'. אבל עדיין קשה מדוע השמיט הך אסור דקאמר אביי דבהא הלכתא גבראתא שמעינן מינה ולאו מלתא דפשיטא היא]. ואולי יתכן דרבינו הוכיח מהאי דנדרים הנ"ל דלא כאביי אלא אף בחושש שמא יזיקו שרי וכמו בחושש שמא יזיקו אדם

ובחידושי אמרנו לתרץ דברי רבינו כך. דהנה באמת דברי אביי כנים ומוכרחים לכאורה ממקרא מפורש בפ' תשא [ל"ב כ"א) ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה ופירש"י מה עשה לך כמה יסורין סבלת שיסרוך עד שלא תביא עליהם חטא זה ע"כ. וקשה האמרינן בפ"ק דסנהדרין [ד"ז ע"א] וירא אהרן שראה חור זבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור כי' עיין שם. הרי דהי' חושש שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור וא"כ איך אמר מה עשה לך כו'. וע"כ כיון דלא אמרו לו שיעשה להם ואם לא יהרגהו או שיסרוהו קודם כיון דלא עבדו כן אלא מחשש שמא יהרגוהו אסור. והכי נמי בהא דנחש כיון דלא אתי אבתרי' אלא מחשש דלא ליזקי ושמא יזיקוהו אסור

איברא הא התם הוי לתא דע"ז דאף בעושה עכו"ם לאחרים עובר בלאו דלא תעשה פסל ובע"ז יהרג ואל יעבור. ואע"ג דאינו עכו"ם עצמה הא כתב הר"ן [בפרק יוהכ"פ] ושאר פוסקים עיין במשנה למלך] דלאו דוקא אינהו גופייהו אלא אינהו וכל אבזרייהו נמי יהרג ואל יעבור. וא"כ התם נמי אף דראה אהרן חור זבוח לפניו הי' לו ליהרוג ואל יעבור. והא דכתב רש"י מה עשו לך מה יסורים סבלת כו' היינו משום דאמרינן בפרק אלו נערות דל"ג רע"ב] אמר רב אלמלא נגדוהו לחנני' מישאל ועזרי' פלחו לצלמא משום דיסורים קשים ממיתה עיין שם. ע"כ קאמר רש"י מה יסורים סבלת דבעבורם פסלת להם פסל ועברת לאו דע"ז הלא לא סבלת יסורים אלא חששת להריגה לפי שראית חור זבוח לפניך ובהריגה בע"ז יהרג ואל יעבור

ועיין בתוס' כתובות דכתבו דהאי דחמ"ו אנדרטי הוי ולהכי אלמלא נגדוהו פלחו אבל בע"ז גופה צריך לסבול כל יסורים שבעולם ולא לעבור עיין שם. מיהו דעת רש"י יתכן דגם האי דהתם הוי ע"ז גמורה ואפי' הכי אלמלא נגדוהו פלחו. ויעוין בפסחים (דנ"ג ע"ב] ברש"י ותוס' ד"ה מה ראו ובמהרש"א בחא"ג עיין שם. ועיין בתוס' ע"ז [די"ח ע"א] ד"ה ולא ובגיטין [דנ"ז ע"ב] ד"ה קפצו תראה בביאור דעתם דשביל יסורים רשאי לעבור על ג"ע עיין שם היטב. וצ"ע דדבריהם סתרו לדבריהם בכתובות ועיין משנה למלך ופרק ו' הל' ח], ובכתבי ילדותי ראיתי רשום על שם ספר שנות חיים ופרשת בא] העלה להלכה דאף בג' עבירות דיהרג ואל יעבור אין צריך למסור עצמו ליסורים קשים עיין שם ואין החיבור הנ"ל כעת בידי ובודאי טעמו מהך גמרא דפרק אלו נערות. ושוב ראיתי בספר משנת חכמים על מנין המצות מצוה י"ד] כתב על שם הרמב"ן שהקשה על דברי רש"י בפירוש החומש כנ"ל דהא זה מהחטאים דיהרג ואל יעבור וא"כ אף יסורים הי' לו לסבול. עיין שם שדחק בעל הספר לומר דדעת רש"י דלא כהר"ן ואינהו דוקא יהרג ואל יעבור ולא אביזרייהו עיין שם, ולפי ענ"ד פשוט כמו שכתבתי דדעת רש"י דליסורים ג"כ צריך למסור עצמו אף בהנך ג' עבירות ומגמרא דפרק אלו נערות הנ"ל כן נראה לפענ"ד]

ולפי זה אין כאן ראי' כלל לנדון דאביי ואפשר דבכל העבירות אפי' רק חושש דלא ליזקו ולהרגו מותר לעבור ושאני התם דהוי אביזרייהו דע"ז. אכן הנה הא דהר"ן שכתב דבהנך ג' עבירות דיהרג ואל יעבור אף אביזרייהו לפע"ד הוא תלוי במחלוקת דאביי ורבא בסנהדרין. דאיבעיא התם בן נח מהו שמצווה על קדוש השם אמר אביי ת"ש ז' מצות נצטוו בני נח ואם איתא תמניא הוי א"ל רבא אינהו וכל אביזרייהו ע"כ. מבואר דאביי דפשיט מהך ברייתא ס"ל דוקא אינהו לחוד מדקאמר ז' מצות כו' ואח"כ לדידי' הכי נמי בהך לישנא דנמנו וגמרו בעליית בית נתזה דבג' עבירות יהרג ואל