אוצר המלך יז

יעבור נמי הנך דוקא ולא אביזרייהו דאלו הוי אביזרייהו בכלל הוי להו לממני יותר וע"כ דאין אביזרייהו בכלל. אבל רבא ס"ל התם בז' מצות דקדוש השם בכלל דהוי אביזרייהו דז' מצות הכי נמי דקאמר בג' עבירות אביזרייהו בכלל

ולפי זה יובן דאביי דקאמר דאסור לצמודי נחשים כי היכי דלא ליזקו אזיל לטעמי' דס"ל בז' מצות בני נח דוקא אינהו ולא אביזרייהו והכי נמי בג' עבירות דיהרג ואל יעבור אין אביזרייהו בכלל ואאביזרייהו יעבור ואל יהרג, וא"כ קשה מהא דאמר משה לאהרן מה עשה לך העם הא אהרן חשש שלא יהרגוהו כמו שהרגו לחור ובעשיית אהרן את העגל לא הוי אלא אביזרייהו ובאביזרייהו יעבור ואל יהרג וא"כ כדין עשה אהרן העגל. וע"כ צ"ל דכיון דלא ודאי לו שיזקוהו רק חשש דלא ליזוק אסור אף בכל עבירות. ע"כ קאמר אביי דאסור לצמודי נחשים מחשש דלא ליזקי, אכן רבינו לטעמי' דלקמן והלכה טן העתיק ההיא מעשה דאחד שנתן עיניו באשה וכתב דאפי' פנוי' אסור. והיינו דס"ל להלכה דאפי' אאביזרייהו יהרג ואל יעבור וכרבא וכמו שהוכיח מההיא מעשה הר"ן בפרק יוהכ"פ] דאף אביזרייהו יהרג ואל יעבור עיין שם, יפה עשה שהשמיט הא דאביי דודאי אף היכא דחייש דלא ליזקו שרי בשאר עבירות ושאני התם בעגל דהוי אביזרייהו דע"ז ובזו יהרג ואל יעבור ע"כ הי' אסור. אבל בכל העבירות דיעבור ואל יהרג ודאי אף בכהאי גונא שרי ואתי שפיר ודו"ק

הלכה ה'

נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם כו' וכן אם אמרו להם עכו"ם תנו לנו אחד מכם ונהרגנו ואם לאו נהרוג כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו להם נפשו אחת מישראל ואם יחדוהו להם כו' אם הי' מחוייב מיתה כשבע בן בכרי יתנו אותו להם ואין מורין להם כן לכתחלה ואם אינו חייב מיתה יהרגו כולן ואל ימסרו להם נפשו אחת מישראל הוא מהירושלמי [סופ"ח דתרומות] אברייתא דכולם נהרגים ואל ימסרו נפש אחת אלא א"כ יחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו להם ואל יהרגו עלה אמר ריש לקיש והוא שיהי' חייב מיתה כשבע בן בכרי ור' יוחנן אמר אעפ"י שאינו חייב מיתה, והנה דעת רבינו תמוה לכאורה שפסק כר"ל לגבי ר' יוחנן והא קיי"ל הלכתא כר"י לגבי ר"ל בר מתלת, והרב כסף משנה תירץ דהכא הוו ספק נפשות ופסק להחמיר דלא ימסרוהו ביד עכו"ם עיין שם. וזה תימה דכיון דהלכה כר"י לגבי ר"ל איך נחשוב זה לספק שיאמרו עליו ספק נפשות להחמיר [ועיין איתן האזרחי סימן כ"ו], גם מה שתירץ דמתניתא מסייע לי' לר"ל דקתני כגון שבע בן בכרי משמע חייב מיתה כמוהו ומקרא איכא למידק הכי כו' עיין שם. לא אבין איך נתחכם יותר מר' יוחנן והלא גם ר' יוחנן ידע לישנא דברייתא וקרא ואפי' הכי קאמר דלא בעינן מחויב מיתה כשבע בן בכרי, גם הנה בבר"ר [פרשה צ"ד] ראיתי שם מייתי הך ברייתא ומייתי עלה נמי ר"י אומר במה דברים אמורים ק מוסרים] בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אב הוא מבפנים והן בפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנו להם ואל יהרגו כולם כגון שנאמר ותבא האשה אל כל העם כו' ר"ש אומר כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה ע"כ. ושוב מצאתי כזה ממש בתוספתא [סו"פ ו' דתרומות עיין שם וגם רש"י בסנהדרין [דע"ב ע"ב] ד"ה יצא ראשו הביא זה בשם התוספתא עיין שם, וצ"ע דאפליגו ר' יוחנן ור"ל בירושלמי במאי דאפליגו בה כבר ר' יהודא ור' שמעון התנאים בתוספתא. מיהו אין מביאין ראי' מהתוספתות שלנו המלאים טעות ושיבושים. ועיין מה שכתבתי לקמן ופרק ו' הל' א] בס"ד בזה] הרי דר"י מיישב זה לברייתא כגון שבע בן בכרי היינו כשבע בן בכרי שהי' הוא והן מבפנים אבל לא כשהוא בפנים והן בחוץ. ואתי שפיר לישנא דכגון שבע בן בכרי אף אליבא דר' יוחנן וא"כ מאי טעמא לא פסק רבינו כוותי'

והנראה לפי ענ"ד דהרמ"ך הקשה לדעת רבינו דלא ידע מאי טעמא ימסרו כולם מכדי טעמא דשפיכת דמים אמרינן בגמרא משום מאי חזית דדמא דידך כו' והכא כיון דיהרגו כולם לא שייך האי טעמא ומאי טעמא ימסרו עצמם כולם יהרג הוא בלבד. ותירץ הרב כסף משנה אתוס' גופי' דע"כ לא הוצרכו בגמרא לטעם דמאי חזית כו' אלא כשיחדו להם להרוג פלוני בזה אי לאו סברא דמאי חזית כו' הוה אמינא דיעבור ואל יהרג אכן הכא דלא יחדו להם ודאי דנהרגים דאיזה מהם נמסור מיהו הקושיא לר"ל דאמר אפי' יחדו כל שאינו מחויב מיתה כשבע בן בכרי ימסרו