אוצר המלך קנה

ד"ת. וע"כ אין נזיר מגלח ורק מברייתא דמייתי מקראי קשה. וע"כ רק הברייתא אצטריך לאוקמא כר"נ כנ"ל, ומ"ש באבר מה"מ שאין בו עצם כשעורה דאין טומאתו כלום כנ"ל, ולא אמר גם בזה דטמא ולא מד"ת כבאבר מה"ח. י"ל מאחר דממתני' אין ראיה די"ל דשם משום עצם כשעורה וגם בהך ברייתא ס"ל כן. מהיכי תיתי לחדש טומאה, אבל בדברי הרא"ש אי אפשר לומר כן. דהוא שם בפ"א דכלים מביא אאבר מה"ח שאין עליו בשר כראוי מגמ' דנזיר קרא דבחלל ע"ש, הרי דס"ל טעמא דמתני' ג"כ מקרא

[עה] ומיהו ראיתי בפירוש הרא"ש שם בנזיר [נ"ג ריש ע"ב] כתב ר"י אומר אין הנזיר מגלח עליו כו', ר"ל אומר הנזיר מגל עליו ע"ש, הנה דגריס בתרווייהו עליו ולא עליהן וכן שם אח"כ בד"ה ר"י אומר כו' מדקתני על אבר מן המת שיש עליו כו' ע"ש. ולא כתב גם אמה"ח כבמשנה ובגמ' שם לפנינו. ושם אח"כ ד"ה ור"י א"ל כו' מדתני יש עליהן כו' ולא תנן אין עליו כו' ע"ש. פתח בעליהן כלשון המשנה וסיים עליו מכל זה משמע דהוא מפרש פלוגתתם רק באבר מה"מ לבד. אבל באבר מה"ח גם ר"י מודה דמגלח ולא קשיא כלל. ואע"ג דר"י דייק לה מרישא דקתני רק יש עליהם כו' כמ"ש בגמ' שם. והך דיוקא הוא גם על אמה"ח. י"ל דהא טומאת אמה"ח היינו כשהעצם שלם וא"כ סתמו יש בו עצם כשעורה, וי"ל דס"ל לר"י דסתם משנה דנזיר כר"נ דעצם כשעורה מאמה"ח מטמא והוא בכלל עצם כשעורה. ואנן קיי"ל כסתם משנה דפ"ב דאהלות מ"ה] הנ"ל בחסר עצמו דטהור דהוא כר"א ור"י. ומלבד דסתם משנה דנזיר הוא אח"כ מחלוקת בעדיות. ודאהלות הוא אחר המחלוקת וגם הוא סתמא דרבים. בלאו ה"נ סתמא דמקומו עדיף. ובנזיר אין נ"מ בזה דלד"ה מגלח למר משום עצם כשעורה ולמר משם אבר. וגם מדברי המאירי שם בד"ה קצת הנ"ל ושם לפני זה ד"ה כבר שהביא הפלוגתא רק לענין אבר מה"מ יעו"ש משמע נמי דגירסא עליו ודאבר מה"ח לא פליגי ולא דברו כלל מזה. דאי פליגי הי"ל להזכיר זה. וגם לבאר מה ס"ל לר"י בזה לענין טומאה כי הוא אין משמיט דבר. ולכאורה יש לעיין דשם ד"ה כבר הקשה לר"ל [ומ"ש שם ולב"ש ט"ס. כיוצא בו שם ד"ה צריך כתב מ"ט דב"ש צ"ל דר"ל] נמי ניתני בסיפא דאין מגלח אאהילו דאבר שאין עליו בשר כראוי. ותירץ בתירוץ ב' דההוא פשיטא דהא גם בעלמא אין מטמא ע"ש. ואי פלוגתתם רק באבר מן המת ודלר"י גם בעלמא אין מטמא נימא גם לר"י הא דלא תני בסיפא פשיטא כיון דאין מטמא. ולמה האריכו בגמ' על זה לתרץ לר"י ע"ש. אבל באמת לא קשיא כלל רק אהילו דמפורש במשנה במקומו (בפ"א ופ"ב דאהלות] דאין מטמא באוהל. וע"כ אמר דפשיטא אבל כשאין בו עצם כשעורה דרק ר"י מסברתו ס"ל דטהור ולא נזכר בשום מקום. ור"ל פליג עליו ודאי צריך להשמיענו

[עו] אבל יש לעיין עוד דשם סוד"ה צריך כתב דלר"ל רחמנא רבייה הואיל ועצם באבר שלם ויש בו קצת בשר כו' ע"ש. וכן כתב שם בד"ה כבר הנ"ל דר"ל הואיל ויש בו אבר שלם אע"פ שאין בו כשעורה כו' ע"ש. ולשון זה גם בתוס' [שם נ"ד א'] ריש ד"ה אלא דרחמנא רבייה כיון שיש בו אבר שלם ע"ש. ור"ל עצם של אבר שלם שהבשר אינו שלם ועיקר האבר הוא העצם. דהרי באבר מה"ח כשחסר כל שה מהעצם אפי' כל בשרו שלם טהור לגמרי. דאין עליו שם אבר כלל. וכשהעצם שלם אע"פ שאין הבשר שלם אם יש בו להעלות ארוכה חשוב אבר גמור כברייתו לטמא גם באוהל, ואי אין בו להעלות ארוכה דלא חשיב כברייתו מ"מ חשוב מיהת קצת אבר שלם לטמא במגע ומשא וה"נ באבר מה"מ מפרש פלוגתת ר"י ור"ל בשאין בו עצם כשעורה. לא כשחסר מהעצם עד שלא נשאר כשעורה. דבזה לד"ה כל שחסר כ"ש מהעצם אין עליו שם אבר כלל, דע"כ באמה"ח טהור לגמרי ובאבר מה"מ טמא משום עצם ובעיא כשעורה לדברי הכל, ופלוגתתם רק כשהעצם שלם אלא שהוא קטן ואין בו כשעורה ור"י מטהר גם בזה, וגם מדברי תוספי הרא"ש הנזכר לעיל שהקשה ממשנה דאהלות ותירץ בשם הר"מ כנזכר לעיל. מוכח דמפרש פלוגתתם בעצם שלם. דאי בחסר מה מקשה ממתני' דמיירי בשלם. וכן מבואר מדברי הרא"ש בסופ"א דאהלות הנזכר לעיל. ומיהו צ"ע דשיעור דכשעורה מצינו רק לטומאת עצם. ובאבר מה"ח דליכא טומאת עצם מה שמטמא במגע ומשא כשאין עליו בשר כראוי והעצם שלם. הוא משום אבר. ואין טעם להצריך בזה כשעורה דוקא. דלא אמרו שיעור זה לענין שם אבר. וכל שהעצם שלם כברייתו הרי האבר שלם. ולפמ"ש דלפ"ד ר"י לא פליג