אוצר המלך קלה

רמב"ם הכא בחיבור מייתי ריחים אחציצה דאוהל וכמו שכתבתי לעיל. ומה שכתב בתחלת דבריו שם דמה שכתב ראב"ד דסובר רבינו כן הוא ממ"ש כו' ע"ש. לא ידעתי כונתו אם ר"ל לענין אוהל זה מפורש בדבריו ולא צריך להאריך וגם ראב"ד מודה ממשנה [דריש פרק ו] ואי ר"ל אחלון לא ידעתי מה מייתי ממה שכתב כאן דכל הפ' מיירי באוהל כנ"ל. ואולי ר"ל משום דלענין אוהל כבר כתב בפרק י"ב הלכה א] דגם כלי אבנים אין חוצצין. ושם [הל' ב] דהבאים במדה חוצצין ולמה חזר וכתב עוד תרוייהו כאן. ע"כ דבא ללמד כאן על כל חציצה גם בחלון. אבל הרי גם במשנה נשנה ב' פעמים לפי מ"ש דריחים קאי אאוהל, וכבר שנה [בריש פרק ו'] אפי' כלי אבנים, אבל שם קאי אנדבך הנתון על גבי הכלים והם עמודי האוהל והכא שהריחים עצמו הוא האוהל. וגם בדברי רמב"ם י"ל כן אף דשם בפרק י"ב הל' א] כתב בין שהיו הם עצמן אוהל בין שהיו עמודי האהל. מ"מ מה שכתב אחר זה אפי' היו כלים שאינם מקבלים טומאה. כו'. הי' אפשר לומר דקאי רק אעמודי אוהל דסמיך לי', וכמו שסיים על זה כיצד לוח שהי' מונח כו' אפי' כ"א כו' ע"ש, וכן מה שכתב בהל' ב' וכלי גללים וכלי אבנים כו' י"ל דקאי אשלפניו בלוח שהי' מונח על גביו ע"ש. ולענין הבאים במדה דחוצץ ודאי דאין מדמהני לעמודי האוהל שיועיל להיות בעצמו אוהל ג"כ והוצרך להשמיענו זה כאן

[מג] ומלשון התוספתא הנ"ל דאין חוצצין סתם הרי הוא כאהלים שמעי' תרוייהו. וי"ל ג"כ שנתכוין להסמיכו לדין כלי עץ שבמידה. ובלשון וכן כו' ע"ש כדי להודיע טעם הדין דכלי עץ שבמידה דהוא מאותו טעם שכתב בפרק י"ב גבי כלי אבנים שבמדה דהם. וגם לענין כל כלי אבנים דאין חוצצין אף דבזה אי לא מהני להיות עמוד לאוהל. כ"ש שהוא עצמו לא יהי' אוהל לחוץ וכמ"ש הר"ש [ריש פרק ט' משנה א'] ד"ה נתין דאפי' נדבך הנתון על גבי כלי אבנים אינו מציל כ"ש הכלי עצמה ע"כ. מ"מ אם אמרו בקראי מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא. כ"ש דיש לומר כן בדברי התנאים במשנה דגם מה דאתיא בק"ו טרח ותנא לה, וכ"ש שהרמב"ם לא הי' לו להשמיט זה וכתב כלשון המשנה כדרכו. ובלאו הכי יש לדון על גוף הק"ו לפי מ"ש התוס' [ב"ב י"ט סוע"ב] סוף ד"ה רואין, אהא דתו"ג בחלון דכשעומד על ידי כלי אף שאין מקבל טומאה אינו חוצץ, ושמצא ר"י כן בפירוש המשנה ארישא דשם בסמך הדלת במפתח דמפרש מתוך התוספתא שהמפתח אינו מקבל טומאה ואפ"ה אין חוצץ ע"ש. [ומה שכתב שם דלא חשיב אוהל לחוץ כו' ע"ש, מלת אוהל מגומגם דהכא בחלון ופתח שבדופן קיימי. ולענין אוהל לא צריך לדברי המפרש דמפורש שם במשנה בנדבך דמייתי שם אח"כ ובגמ' שלי מחקתי תיבת אוהל. וכתבתי דנראה דלא גרסינן לה] וסתימות לשון הר"ש [פרק ו' משנה ב] דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ. ולא כתב המקבל טומאה וגם הביא הא דלעיל דאין נעשין אוהל לטהר, משמע נמי דבכל כלים לא מהני אפי' אין מקבל טומאה

[מד] ובפירוש הרא"ש שם הבין בפשיטות כן ומביא מהא דב"ב דחבית מגבה חוצצת ותמה על זה דכלי עצמו חוצץ וד"א העומד ע"י אינו חוצץ וכתב וכל אלו הלכות הן. ור"ל דהן הלל"מ הלכתא בלא טעמא. [וע"ש מה שסיים ונדבך הנתון כו' אע"פ שהכלי עצמו חוצץ ע"ש לשון זה משמע דגם דרך אוהל דוגמא דנדבך חוצץ. זה תמוה שהרי בעצמו כתב בריש [פרק ט' מ"א] כהר"ש הנ"ל דכ"ש דבעצמו אינו חוצץ. וכן הביא שם ובפרק ח' מ"א] דברי הר"ש הנ"ל ומחלק בין אוהל לחלון כנזכר לעיל והביאו ג"כ ראיה (שם הר"ש והרא"ש בריש פרק ט"ן ממתני' דפרק ה' דבלא דפנות אהלים אין כלי טהור מציל ואף דשם משנה ו' בכלי עץ הבא במדה מיירי וכמ"ש הר"ש והרא"ש שם על כפישה ע"ש. מ"מ שם במשנה ה' מבואר גם בכלי גללים וכלי אבנים ע"ש. וגם הרי הרא"ש כתב שם ושם דהוא כ"ש מנדבך וסותר מה שכתב כאן. ובלאו הכי אין זה ענין למה שכתב מקודם באוהל פשתן. ונראה ופשוט דמלת חוצץ ט"ס הוא וצ"ל טהור. וכמו שהגהתי בגליון גמרא שלי, וכתב זה לענין דיש כאן עוד הלכתא בלא טעמא דאוהל פשתן ועור טמא וחוצץ וכלי גללים וכלי אבנים שהוא טהור ואפי' הנסמך ע"י אינו חוצץ. ושוב ראיתי בתוספות חדשים שסביב המשניות שם משנה א' העתיק תמיהת הרא"ש שם אהא דנדבך. והבין דעיקר קושית הרא"ש מדהתם וגם בספר משנה אחרונה הנדפס מחדש שם מביא מהרא"ש כן ותמהו עליו יעו"ש. ולא ראו דברי הרא"ש [פרק ח'] דמחלק בעצמו בין חלון ועיקר קושייתו במשנה ב"ן. והנה דיש כן מהלל"מ שהוא