אוצר המלך קלד

דכלי עץ. וכ"ש בזה בכלי חרס מגבו דהוי רבותא טפי מכלי עץ שאין מקבל טומאה דרק במינו יש טומאה, והכא באותו כלי חרס עצמו יש ט מאה מאוירו דנדע מזה דכ"ש לכלי אבנים, ובההוא דהתם לא קשיא רק לפי מה שחשבו הם דדין דכלי גללים וכלי אבנים למדו מכלי עץ. ולפי שלא מצאו מקור, ובאמת הדבר מבואר בתוספתא וריש פרק ה' דב"מ]. דכלים כלי גללים וכלי אבנים וכ"א הבאין במדה ר' מאיר אומר הרי הם ככלים וחכמים אומרים הרי הם כאהלים ע"ש ופסק כחכמים. ופלוגתתם הוא ודאי לענין זה. מכיון דהדין שנוי בתוספתא כתבו אע"פ שנוכל לידע מק"ו. ובלאו הכי שם לענין לצאת מכלל שם כלי דלא תליא בדין קבלת טומאה. לא ידעתי מה דין ק"ו יש בזה מכלי עץ ואפי' להשוותן לא ברירא כ"כ. ולא מצינו דר"מ דפליג שם פליג ג"כ אמשנה דהשידה. ובכלי חרס י"ל דמודה שהוא כאהלים כיון דהוציאתן תורה מכלל כלי לקבל טומאה. ובכלי אבנים דלא מצינו שחילקה תורה. י"ל דדמי לכלי מתכות דתניא בתוספתא [ריש פרק ד' דב"מ] דכלים דאפי' באים במדה טמאים. הרי דהם בכלל כלים. וגבי של עצם ושל גמי [וגירסת הגר"א של עור] הוא פלוגתא דתנאי שם ובפרק ד' דב"ב דכלים ריש הלכה ד',] וע"ש ופרק ז' הלכה ג'] וברמב"ם [פרק ג' מהל' כלים הל' ג'] לענין כלי זכוכית ע"ש. אבל כאן דכלים הם ורק דאין מקבלין טומאה וחוצץ בחלון שפיר הוי כלי אבנים ק"ו מכלי חרס, ודין כלי חרס נזכר בגמ' וכלי אבנים לא נזכר. אין דרכו לכתוב חידושי דינים שלא נזכר בגמרא. ולא חש לטעות מדקדוק הלשון (דריש פ' ט"ו] דנדע מכלי חרס בכל. ואפשר דמשום הכי לא כתב גם דין כלי עץ העשוי לנחת דחוצץ בחלון לפי גירסת הריטב"א ובמגילה כ"ו ב"ן והוה כוותא ופירש חלון כו' ע"ש. ובפירוש הרא"ש (פ"ח דאהלות מ"א] וכן בפירוש הר"ש [בפרק ו' מ"ב] שהביאו גמ' זו הגירסא דהוי לי' פיתחא כו'. ולפנינו בגמ' הגירסא סתם דהוה פתוח וכן הוא בתוס' [ב"ב כ' ריש ע"א] סוף ד"ה היא ע"ש] או פתח דהוא ג"כ ק"ו מכלי חרס. ובגמרא לא נזכר דרך מימרא להלכה רק בסיפור מעשה לא חש לכותבו כיון דנדע מעצמו דלא דמי לאוהל שכתב בפרק י"ב הנ"ל אפי' כלי אבנים כו' שאר כלי שאין מקבל טומאה. וכיון דגלי הכא בחד הפחות שבהם לא הוצרך לפרש בכולהו ודברי הראב"ד צל"ע

[מב] וביותר צלע"ג בזה דברי הכ"מ שם שכ' דהרמב"ם לא ס"ל חילוק הראב"ד שהרי בפירוש המשנה כתב כו'. ע"ש שהעתיק ד' פירוש המשנה הנ"ל על ריחים, והרי זה ראיה לסתור דהרי אתי עלה רק מטעם דבעינן שלא יהי' דעתו לפנותו. ומבואר דאם לא יהיה דעתו לפנותו שפיר חוצץ אף שהוא כלי כיון דאין מקבל טומאה. וע"כ דס"ל כחילוקו של ראב"ד הנ"ל בין אוהל דריש פרק ו' לחלון והא דראב"ד מוקי הא דריחים באוהל דוקא הוא לשיטתו [בפ' ט"ו] הנזכר לעיל דבסותם כולו אין צריך שלא יהיה דעתו לפנותו, ובזה פליג רמב"ם שם עליו כנזכר לעיל. אבל בחילוק דהכא הרי מדבריו בפי' המשנה דמייתי מוכח דס"ל כותיה. ומה שכתב עוד. דמה שכתב שאפי' מביאין ולא חוצצין. משמע בכל גונא כו' ע"ש. לשון כלי גללים שכתב הוא שלא בדיוק דהכא לא נזכר כלי גללים רק ריחים והיא כלי אבנים. ודקדוקו ממ"ש סתם. מלבד דשפיר גם בחלון לא מהני משום לפנותו כמ"ש בפי' המשנה דמייתי. בלאו ה"נ שפיר י"ל ג"כ דקאי רק אאוהל לבד. וכמו שכתבתי לעיל דבמשנה א' שם מוכח דמיירי רק באוהל. ורק לראב"ד דבסותם אין צריך שלא יהי' דעתו לפנותו. ולכך פירש משנה א' דחוצצין גם בחלון, אבל לרמב"ם אי אפשר לומר כלל הא דהתם אחלון. בלאו הכי נמי הרי לשון מביאין היינו כשמאהיל מביא על מה שתחתיו. וא"כ שפיר גם לשון אולי. אף שאמר סתם עלה קאי שמביא על מה שתחתיו ואין חוצץ שלא יטמאו מה שעל גביו ולא מיירי כאן מחלון אלא מאוהל. ומה שכתב עוד דכן כתב בפירוש המשנה פרק ו', לא ידעתי מקומו איה שם. ואין שם בדבריו בכל הפ' רמז מזה, ושם במשנה א' אפי' כלי גללים קאי אאוהל וכן הוא בפירוש המשנה שם, ושם משנה ב' מביא מגמרא דב"ב ומקדירה שבארובה והוא בפרק ה' משנה ב' ומשנה ג'. וע"ש [ריש מ"ה] דכלי חרס מגבו דאין מקבל טומאה חוצץ בחלון וארובה. וכן מביא שם אח"כ מהתוספתא בקנקנים דפיהן כלפי טהרה מצילות והוי דופן לחץ. אף דהם כלים כיון דאין מקבלים טומאה מהני גם לדופן דלא אמרו אלא באוהל ע"ש. והוא ראיה לסתור כנ"ל, ומה שכתב עוד וקצת סעד כו' ע"ש. הנה