אורח לחיים (לונטשיץ) ח

בכל קצוי ארץ ממזרח שמש עד מבואו ואלה מוסיף על הראשונים שאפילו שערי מוסר ננעלו ואין מי שיודע להוכיח מחמת המציקין אשר אזנם אטומה מלקבל תוכחה ובכן אנשי אמת יודעי מוסר משכו ידיהם מפני בעלי הלשון אשר השמיעו כל ישראל אין נקי ורבים חללים הפילו בחץ שחוט לשונם עד שפוך דם עליהם אלו הן הלוקין והנעלבים בכל רחובות קריה אשר גוים יתנו למכים ולחיים למורטים כדרך שנעשה לירמיה הנביא וכמ"ש לכו ונחשבה על ירמיה מחשבות וגו' יען כי אנשי הדור ההוא שמו כחלמיש פניהם ומאנו לקחת מוסר ואמרו לחוזים לא תראו לנו נכוחות חזו מהתלות על כן אמרו ביניהם עוצו עצה והבה נתחכמה כדת מה לעשות באיש ההוא ירמיה ביום שידובר בנו להוכיחנו על פשעינו ובהיות שעל כל פנים לא נוכל לתלות שום חסרון בכל דבריו אחרי שכבר הוחזק האיש בעיני ההמון שכל דבריו דברי אלהים חיים ועמו עצה ותושיה וזה"ש כי לא תאבד עצה מחכם ותורה מכהן וא"כ בלי ספק לא יתלו החסרון כ"א בנו שלא רצינו לשמוע ולקבל מוסריו וא"כ לכו ונחשבה עליו מחשבות במה נוכל לבטל דבריו באופן שהוא מעצמו ימשך ידו ממנו ויכנסו דבריו במקום שלא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם הנה זאת היא עצתינו לכו ונכהו בלשון ר"ל כל א' ממנו ידבר ממנו לשון הרע בראש כל חוצות עד אשר נבאיש ריחו ברבים לאמר כך וכך עשה ואז אל נקשיבה אל כל דבריו ר"ל מאז לא נצטרך להקשיב אל דבריו כ"א אמר יאמר העבד ה' טול קיסם כו' נאמר לו טול קורה כו' וכאשר ידע ירמיה שכבר הובאש ריחו בעיני יושב הארץ. אז ממילא הוא ימשוך ידו מעצמו וישתוק

ודרך תחבולה זו נוהגת גם בדור תהפוכות זה מצד שאין התורה חביבה עליהם וכל תורתם מן השפה ולחוץ להדר עצמם בעיני ההמון ועל דור כזה ארז"ל אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך הנך רואה שרז"ל אמרו שכל ירא אלקים וחרד אל דברו מצוה עליו לכנס דבריו בדור שאין התורה חביבה עליהם. נראה שעל דורות אלו נאמרו דבריהם אלה. יען כי לא אמרו אם ראית דור שאינן לומדין תורה או אינם חפצין בה כל עיקר אלא שהם מדברים בדור מלא תורה בכל עיר ועיר ולומדים אותה בכל ישיבה אך לא מחמת חיבוב התורה כי אם מחמת חיבוב איזה דבר חיצוני אשר אליו נתאוו חסירי האמת להשיגו על ידי התורה כי זה יפנה פני מבוקשו להשיג יותרת הכבוד והשררה וקצתם יעשו קרדום ממנה לאסוף ולכנוס וחשוקיהם כסף וזולתם כוונות חיצוניות מתפשטות לאין תכלית וא"כ אין התורה חביבה עליהם בעצם וראשונה אלא תכלית מדומי זה חביב עליהם ולפי שקשה להם השגתו באופן אחר על כן עמלם בתורה עד אשר המה נשפטים למראה עינים לאנשי אמת רודפי צדק ותורתם אומנתם ויען כי בסיבה זו מתחזק הקנאה ביניהם עד אשר כל א' יפחית כבוד חבירו כנודע מטבע הענין שהקנאה מצויה ביותר בין מקבלי הטובות המדומות משא"כ באוהבי התורה בעצם וראשונה השלום מתוך ביניהם שנא' שלום רב לאוהבי תורתיך ע"כ ציוו רז"ל שבדור שאין התורה חביבה עליהם בעצם וראשונה כנס דבריך הנעימים כי אם יפוצו מעיינותיך חוצה אזי קנאים יפגעו בך בחץ שחוט לשונם ויבאישו ריחך עד אשר יבזו בעיני ההמון תורתך ויבוזו לשכל מליך ושחת דבריך הנעימים ועל זה הביא לראיה פסוק עת לעשות לה' ר"ל שלא יבא ע"י תורתך איזו חילול השם בעיני עם הארץ. כי ת"ח דסני שומעניה נקרא חילול השם על כן טוב לך שלא תתגרה בהם ולא תשמיע בחוץ קולך ותכנס דברי תורתך מפני זאת תורת הקנאות המצויה בין הלומדים לשם השגת מבוקשות חיצונית ואז לא יתקנאו בך ולא יבאו להתגרות בך וכל זה נאמר שיכנס תורתו מפני הלומדים כאמור

ויש עוד כינוס אחר והוא שיכנס כל דברי מוסריו ותוכחותיו עלי עון ולא יוכיח בדור שאינן עושין שום מצוה מאהבת השי"ת ומחמת חיבוב התורה והמצוה כ"א אחר ההכרח מאימת מוכיחין כי אחרי שאינן עושין כ"א אחר ההכרח והנגישה. א"כ לעולם אין לב העושה שלם עם ה' כי המכריח אינו יכול להכריחו כ"א על הפועל החיצוני כל זמן שידו תקיפה עליו אבל אין בידו להשיב לבו אל ה' כי האדם יראה לעינים ומי יכחישו אם יאמר שלבו שלם עם ה'. ראה דבר זה בדמותו וצלמו אמר ישעיה הנביא בתוכחותיו שנא' יען כי נגש העם הזה בפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחק ממני גו' עד ובינת נבוניו תסתתר והנה לספרים שגורסים נגש בש' שמאלית והוא לשון הכרח ונגישה יאמר הנביא יען כי העם הזה נגושים ואנוסים בכל מעשיהם ואינם עושים שום מצוה מחמת חיבוב המצוה כי אם אחר ההכרח וכבר אמרנו שהמוכרח במעשיו לעולם אין לבו תמים עם ה' כי בסור המכריח ישוב לב האבן למקומו ולסורו. זאת ועוד אחרת שהמכריח אין בידו להכריחו כי אם על הפועל החיצוני דרך משל אם יכריחו שיתפלל בכל יום הרי בידו להכריחו על הדבור החיצוני אבל אין בידו להכריחו על כוונת הלבבות לפיכך נמשך מנגישה זו שבפיו ושפתיו כבדוני ולבם רחק ממני