אורח לחיים (לונטשיץ) ז

את חבירו אינו מוכיחו ואדרבה הוא שמח במפלתו שיכשל בעונו כדי להדיח עליו הרעה כמנהג דורינו שכל אחד ממנו שמח לבו ויגל כבודו כשמעו רעת חבירו והיותו נכשל באיזו עון. ושני אהבות אלו תלוין זה בזה כי בזמן שהאדם אוהב את ה' בכל לבבו אז בוודאי הוא חפץ במה שחפץ ה' ורוצה במה שרוצה בו אוהבו והקב"ה חפץ למען צדקו שיהיו כל הבריות יראי ה' וחושבי שמו כמו שאמר כי רוצה ה' בעמו וגו' וכתיב רוצה ה' את יריאיו כדרך הבן האוהב לאביו בלב שלם בלי ספק הבן מצטער בכך כשרואה אחרים מורדים באביו או בזמן שרואה שאין רצון אביו נעשה ובראותו אחרים מורדים באביו הוא מוכיחם בדברים רכים או קשים כפי צורך הענין עד אשר ישובו לעשות רצון אביו וכך היא המדה כשאהבת ה' מצויה בינינו ואהבת הבריות זה לזה אז מב' צדדים יהיה נעשה רצון הש"י צד הא' הוא כי האוהב את חבירו הרי הוא מבקש בטובתו ואינו רוצה במפלתו וע"כ הוא מדריכו בדרך ישר למען לא יכשל בעונו משא"כ בזמן שהוא שונאו וחפץ להדיח עליו הרעה אזי לא די שאינו מוכיחו אלא מחניפו לאמור כשורה עשית ולא פעלת און למען יכשל בעונו דוחו ולא יוכל קום. הצד השני הוא אהבת ה' כי אף אם אינו אוהבו כל כך מצד איזו סיבה שגרמה לו שנאת רעהו מכל מקום אהבת ה' תאלציהו שיוכיחו כי ירע בעיניו שלא יהיה רצון השי"ת אהובו נעשה כראוי וכל שכן בהצטרף שני אהבות אילו כאחד ואם כן אהבת הבריות והתוכחה היא רגל ויסוד לכל התורה בכללה אשר על כן אמר הלל לאותו גר שפסוק ואהבת לרעך כמוך כולל כל התורה וכל דעלך סני כו' כי בוודאי כל נפילה על איזו עון הוא דבר שנאוי בעיניך וק"ל. ומטעם זה מצינו ברוב סיפורי הנביאים ותוכחותיהם שמזהירין על ישראל שיהא השלום מתווך ביניהם ושיחפוץ כל אחד בטובת חבירו כמ"ש איש רעת רעיהו אל תחשובו וגו' וכן בירמיה ואיש מרעיהו השמרו וגו' והמשורר אמר מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום יאמר שכל עושה רעה לחבירו אין לו במה להתהלל ולומר שבכחו ועוצם ידו גמל רעה לחבירו כי אפי' החלש יכול לגמול הרעות כי הכל יכולין לשבר ולהשחית ולגרום ההעדר אבל אין הכל יכולין לתקן ולחדש להוציא מכח אל הפועל איזו נמצא אמנם פועל הטובות יש לו במה להתהלל לומר שיש בו מדעת קונו כי הקב"ה טוב לכל ואין רע יורד מלמעלה כמ"ש גם חושך לא יחשיך ממך וגו' כי כל חושך ופורעניות אינן באים מאתו ית' בפועל כי אם בהסתרת פנים הרעה באה מעצמה כנודע אבל הטובות שהקב"ה פועל בחסדו הם תדירים ותמידים כסדרן ומוספין דבר יום ביומו על כן אמר מה תתהלל בפועל הרעות אתה הגבור הלא חסד אל כל היום אם כן ראוי לך להתהלל בעשותך חפץ ורצון האל יתברך כמ"ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וגו' כי באלה חפצתי וממנו תראה וכן תעשה לדרוש תמיד בטובת זולתך ובזמן שאתה רואה שחבירך הולך תועה מדרך השכל אזי בטובך תעבור על מידותך ותורה לו הדרך ילך בו והקדמתי סיפור זה לחיבור קטן זה יען כי ראיתי כי שני אהבות אילו אינן מצוין בינינו ורוב העולם פני מגמת מעשיהם מן הש"י ורוב פעולתם כדי שימצאו חן בעיני הבריות אשר בסיבה זו כולם הומים כים נגרש אחר אסיפת רוב קנינים מדומיים לא זו הנצרכים לזה שאין להאשימם כל כך אלא אפי' הבעלי כיסים האמודים שיש להם יותר מכדי צרכם תמיד הומים להרבות ומתוך זה מתבטלים מכל עסק נפשי הן מתלמוד תורה הן מתפלה והם מטולטלים מיריד ליריד ואינו מדריך בניו לתלמוד תורה וכל זה לאהבת קנין מדומי מותרי שאין לו צורך בהם ויותר מהמה שנאת הבריות הנמשך מן השבטים שנתקנאו ביוסף ומשם והלאה נתפשטה הקנאה והשנאה מדור לדור עד אשר נחרב הבית ראשון ושני בעבורה כמאמר המשורר כי קנאת ביתך אכלתני וגו' על כן אמרתי להעתיק שני דרושים אילו שאין כוונתי בהם לעצם הדרוש כי אם בקריאת דברי המוסר שבהם שיהיו נקראים באגב עם הדרוש והדרוש טפל להם וע"י קבלת המוסר יהיה דרכינו נוכח ה' לחיים אשר על כן קראתיו אורח לחיים שומר מוסר אשר אליו צריך אני ובני גילי לאמר אולי ישמעו העברים וידריכו העם באורחות חיים כי מוצאי מצא חיים וזה החלי בשם ה'

דרוש מוסר נחמד ויקר לראש השנה ויום כפור

כתיב בסוף פרשת אתם נצבים העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ וגומר עד סוף הפרשה וכן בפרשת וילך כתיב בסוף הפרשה ואעידה את השמים ואת הארץ וגומר וכן בפרשת האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי וגומר

אמר הכותב בלב נשבר ונדכה ובקולמוס רצוצה יפה כתרצה. כבר משכתי בעט סופר מהיר בהקדמתי לחיבור קטן זה לזכור אחד לאחד רוב תחלואי ומומי דור זה אשר בסיבתם אנחנו זרוים