אורח לחיים (לונטשיץ) ו

הישנים תרדימת הזמן כשינה של שחרים. והשוכחים האמת בהבלי הזמן תדירים. וילכו אחרי ההבל כפעולת העכביש בקורים. המה צריכין ביותר לזירוזים ומאזרים. גם לדעתי אנו משולים לחולים וקצירים. אשר כל כך הכביד חלים והמה נחברים. עד שיצאו מדעתם לחושבים שנתרפאו במזורים. אעפ"י שבאמת לא זורו כמכת שברירים. כך בחלי הנפשות בעינינו אנו צדיקים גמורים. החניפים אומרים נאוו לחייך בתורים ותאנתינו חנטה וכרמינו סמדרים. אעפ"י שכרמינו כרמי ה' אינן זמורים. וענבי נזירינו אינן בצורים. ותאנתינו אינן גדורים. וספיח קציר ה' אינן קצורים. והיו למשלח ולמרמס רגלי שורים הברים. ותוכן עצמותם כמוקד נחרים. אמרתי אכבד את ה' באורים. ומלאתי אבן יקרה ד' טורים. הטור אחד ספר עיר גבורים כרפס תכלית תכלת וחורים. אשר חברתי בימי הנעורים. טור הב' ספר עוללות אפרים מבצירים. אשר תהילות ה' וחסדיו מזכירים. טור שלישי חיבור קטן זה אורח לחיים נבררים. והטור הרביעי הוא הוא חיבורי הגדול ביאורים. נקרא רבבות אפרים כולל התורה והמאמרים. כל חלקיו אפתחי החכמה מחזרים. וכל דיני התורה שבכתב ושבע"פ בו יאורו כמנורים. וימד שש שיעורים. לשער כל דין והלכה על פי הששה סדרים בו ימצא המעיין קורת רוח כענף במים קרים. כרך דכולא ביה נרדים עם כפרים. והוא יעלה ארוכה ללבות שבורים. הלנים בכפרים. וכל מנהג ודין מדוקדק בו כשערים. ובזכותו יצמח צמח צדיק ואור לישרים. ורב מהיות קולות פחדים ביום קראו נוצרים. בשבר אשר הם שוברים כי יוסיף ה' שנית ידו לקנות הנשארים אשר בזאו ארצו נהרים. ומפני ה' הלכו קדורים. והופשטו מעליהם בשרים ועורים. על ידי מגדלי בלורים. אשר חנם לנפשינו חופרים. ורוח לא ברוח ה' נשבה בהם כשעירים. באמרם לא יראה יה ואין להם חוקרים. כאילו כפה עליהם פסכתרים. האמנם בשוב ה' שבותינו רפאות תהא לשרים. ואל ה' ואל טובו מנהרים. אז יושר שיר ה' ממעי אמם העבורים. ופנה ה' אל תפלת הערערים. ולא יהיה בנו עוד עקר ועקרים. אש וברד שלג וקיטורים. כי יצא מגזע ישי חוטרים. ויפרו משרשיו נצרים. ובני ישראל ירבו ויעצמו רבים ופרים. וישב רוח ה' לאיתנו לפנות בוקרים. רוח של הנחה ותנחומין ותומכיו מאושרים. כי באלהים ידלגו שורים. ועוד בה עשירים. אוסרי לגפן עירים. מליאים ברכת ה' ועליהם יציצו נזרים. ושונאינו ילבשו בושת ויהיו אחור נזורים. כי הנה ה' יסעף במערצה פארים. וידרוך לבדו פורים. ויבושו החוזים אשר בשמרם הוברים. וישוב אחור ימינם כאטרים. וישראל עושה חיל וימצא מאה שערים ולצדק ימלוך מלך המשיח משוח בששרים. ואשריך ארץ שמלכך בן חורים. עד כה דברי במליצה ושרון. תכתב זאת לדור אחרון. לחבצלת השרון. דברי הקורא בגרון אפרים בן לא"א מהר"ר אהרן זצ"ל הכותב ברוח נמוכה כגבר אשר לא יצליח לכל מלאכה. בשנת שוב"ו אל"י ואשובה אליכם וגו' שנה טובה לפ"ק

יסוד האמונה

כתיב בתורה ואהבת את ה' אלהיך וגו' זה מהידוע שמצוה זו היא יסוד לכל התורה והיא המביאה את האדם לידי סוף תכלית הצלחתו כי מתוך האהבה יבא לידי דביקות השי"ת כמ"ש לאהבה את ה' אלהיך ולדבקה בו ומעלה זו גדולה ורבה היא על האדם ואינה מצויה כי אם ביחידי הדור בני עלייה והנם מועטים אשר נפשם שוגה באהבתו ית' תמיד בכל עת כמי שמהרהר באשה האהובה עליו כמ"ש נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים ועל אחת אלף אלפים רבוא רבבות פעמים צריך האדם להיות שוגה באהבת השי"ת תמיד עד שידבק המושכל במשכיל ויעמד חי לפני ה' דבק בו לא יפרד. ואחר מצוה זו שבין הקב"ה לישראל יש מצוה דומה לזו בין אדם לחבירו והיא מצות ואהבת לריעך כמוך כמעשה של ההוא גר שאמר להלל למדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד עד שלמדו הלל פסוק ואהבת לריעך כמוך כל דעלך סני לחברך לא תעביד ואידך פירושא זיל גמור ובוודאי היתה כוונת הגר להעמיד לו כל התורה על יסוד אחד דהיינו רגל אחד כמאמר חז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת כו' כך בקש גר זה כדי שלא תשכח התורה ממנו כי הלומד בזקנתו השכחה מצויה בו ביותר ועל כן בקש להעמיד לו כל התורה על יסוד אחד כי בזכרון דבר זה יזכור כל המצות התלוין בה וא"כ יש כאן מקום לשואל לדקדק ולומר הניחא המצות שבין אדם לחבירו תלוין במאמר כל דעלך סני כו' אבל המצות שבין אדם למקום ב"ה אינן תלוין במצוה זו על כן לבי אומר וגומר שבטוב השקפה מצוה זו כוללת כל התורה בהיות אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא אפילו באחת ולעולם אין האדם רואה חובה לעצמו ודרך איש ישר בעיניו עד אשר בסיבה זו האדם צריך למוכיחים מבחוץ ואיש את רעהו יעזורו על דבר אמת וצדק להורות לו הדרך ילך בו וזה מצוי בין הבריות בזמן שאוהבים זה לזה כי מטעם זה סמוך לפסוק ואהבת לרעך כמוך מאמר הוכיח תוכיח את עמיתך כי בזמן ששונא