אורח לחיים (לונטשיץ) סה

במעשיהם הטובים ובתלמוד תורתם המדומי כי יעבור בעיון מעט על הלכה קטנה להוציא ממנה חריפות ודברים בדויים אשר אין להם שחר והמקרא וכ"ש המשנה אין דורש ואין מבקש ועשירים בתורה ומצוה ואשר לבם תמים עם ה' ונאנחים ונאנקים על כמה תועבות בשפל ישבו כי לא ישימו מגמת פניהם להדר עצמם בפני הבריות כי אם לפני המלך ה' צבאות הבוחן לבות ולפיכך הם מרוחקים מן הבריות כי זה דרכם לרחק מי שלא יתהדר בפניהם אשר בעון זה השביענו ה' במרורים באורך גלות החל הזה זה שיעור מה שרצינו להוסיף טעם באכילת מרור זה וה' יראנו נפלאות מתורתו אכי"ר: ארבע כוסות של חג זה הסכימו עליו רוב המפרשים שבאו כנגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי אך שד' לשונות אלו צריכין תוספת ביאור על מה נאמרו וכפי הנראה שבאו כנגד ד' דברים שנגזרה עליהם א' גירות ב' עבדות ג' עינוי ד' ריחוק השכינה שנא' כי גר יהיה זרעך הרי הגירות ב' בארץ לא להם הרי ריחוק השכינה כמ"ש רז"ל כל הדר בחוץ לארץ כאלו אין לו כו' והזכיר ריחוק השכינה מיד אחרי הגרות כי זה נמשך מן הגרות ולא מן העבדות והעינוי כנודע ג' ועבדום כי העבדות הוא ענין נוסף על הגירות כי סתם גר אינו עבד ד' ועינו אותם כי העינוי הוא נוסף על העבדות שעינו אותם בדברים שלא היה בהן צורך אל העבודה ונזכרו כסדר מדריגתן כי לא באו להקל עליהם אלא להוסיף תמיד ואח"כ בהצלתם נהפך הסדר כי מתחלה הצילם הקב"ה מן העינוי הקשה מכולם ואח"כ לא זו מן העינוי אלא אפי' מן העבדות ואח"כ לא זו מן העבדות אלא אפי' מן הגירות כי הביאם אל ארץ נושבת ואח"כ זכו לדיבוק השכינה כי מן ביטול הגזירות נמשך דיבוק השכינה כי מטעם זה נזכר ריחוק השכינה אחר הגירות בגזירה

וזה סדרם מתחלה אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים זהו כנגד העינוי שנא' למען ענותו בסבלותם ואח"כ אמר והצלתי אתכם מעבודתם זהו כנגד העבדות ואח"כ אמר וגאלתי אתכם והוא כנגד הגירות כי סתם גר אין לו גואל כמ"ש ואם אין לאיש גואל זה הגר כו' ואח"כ אמר ולקחתי אתכם לי לעם זהו ענין דביקות שכינתו ית' דרך ליקוחין ממש כד"א כי בועליך עושיך וגו' וכנגד ד' דברים אלו אנו שותין ד' כוסות של ישועה כסדר הצלתן מן ד' גזירות אלו שנגזרו עליהם כוס ראשון על הקידוש כנגד ההצלה מן העינוי לפי שנא' את אשר יאהב ה' יוכיח כי העינוי לא היה להם כ"א לטובתם למרק החומר ויצץ ציץ פרי ההשכלה ולא עשה ה' כן לכל גוי זהו רמוז בנוסח אשר בחר בנו מכל עם וכו' כי כך המדה בכל הנמצאים שכל עוד שיחלש כח החומר בכל נמצא תתחזק ביותר צורתו ותתעלה האריך מזה בעקידה שער פ"ד כי החומר הדומם יותר חזק מחומר הצומח אבל הצומח יש לו צורה דהיינו כח הצמיחה יותר מבדומם ואחר הצומח הבעלי חיים שחומרם חלוש ורך יותר מחומר הצומח אבל יש להם צורה נכבדת דהיינו החיוני נוסף עליהם האדם שחמרו יותר חלוש מבהמות וחיתו ארץ כי הוא צריך שמירה ביותר והגנה מקור וחום אבל צורתו גדול מצד נפש המדברת שבו נוסף עליהם ישראל שחומרם יותר חלוש עד שכל האומות שולטים בהם ועל גביהם חרשו חורשים על כן צורתם יותר חזקה מצד נפש המשכלת שבהם כאמרו רבותינו ז"ל אתם קרויין אדם כו' יען כי לא נתענו האומות בעינוי החומר על כן אין צורתם בשלימותו ובסיבה זו בחר ה' בנו יותר מכל העמים כמו שנא' לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט ר"ל לכך בחר בכם לפי שאתם המעט ממעטין עצמכם בעינוי החומר כי העינוי ממעטו כנודע וזהו נוסח אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כי מצד הבחירה הבאה מן עינוי ומיעוט החומר נתרוממו ישראל מכל האומות שאין בהם יתרון על שאר בעלי חיים כ"א הלשון המדברת אבל ישראל נתרוממו על מעלת הלשון מצד זיכוך הנפש המשכלת. ואמירה זו על כוס יין מלא כי גם היין מצד שחמרו חלוש מחומר כל האילנות על כן פריו משובח מכל פרי העץ וזה רמז נכון ונפלא. כוס שני על הגדה כנגד ההצלה מן העבדות וזהו שמתחיל בגנות עבדים היינו לפרעה כו' ומסיים בשבח ויוציאנו ה' משם כו'. כוס שלישי על ברכת המזון שאומרים בו ועל שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה כו' זהו כנגד ההצלה מן הגירות כי אז היו בארץ נושבת ולדעת רז"ל יסד יהושע ברכת נודה לך בכניסתו לא"י. כוס רביעי על הלל הגדול זהו כנגד הענין הרביעי הנמשך מהצלת הגירות והוא דיבוק השכינה ועליו מתחילין לא לנו וגו' ומספר בגנות עובדי כוכבים שאין להם דביקות יחד אבל ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא כי לשון עזר שייך אצל הדיבוק וכן לשון מגן כמגן וצינה הדבוק אל האדם וכן אמרו מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי כוס ישועות אשא וגו' וכל זה רמז אל הדביקות האלהי לפיכך כל תגמוליו עלי וזה מבואר למבין במעט התבוננות לפיכך ארז"ל בין כל הכוסות אם רצה לשתות ישתה חוץ בין שלישי לרביעי לא ישתה וזה לפי שידוע שהיה ריוח זמן בין הצלת העינוי לבין הצלת העבדות כי אע"פ שניצולו תחלה מן העינוי כאשר התחילו בהם המכות מכ"מ עדיין היו עבדים לפרעה וכן בין הצלת העבדות והצלת הגירות היה ג"כ ריוח זמן כי מיד בצאתם ממצרים ניצולו מן העבדות אבל עדיין לא יצאו מכלל גירות עד בואם אל ארץ נושבת אבל בין הצלת הגירות ודיבוק השכינה אין ריוח שום זמן כי מיד בבואם אל ארץ הקדושה מקום גילוי שכינתו ית' מיד זכו לדבוק השכינה כי זה תלוי בזה כי מטעם זה הזכיר ענין דיבוק השכינה בכל פעם מיד אחר הגירות הן בגזירה הן בהצלה וזה פירוש נכבד ונאה מובן מעצמו ובחיבורי עוללות