אורח לחיים (לונטשיץ) סב

שם כל המאמר וכפי הנראה ששלשה דברים אלו הם הם בעצם מחלוקת ג' תנאים שהביא רש"י סוף פ' ויקרא בפ' אם לא ידע ונשא עונו ר' יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון כו' היושב לו מן הפגולים והנותרות והמתענה בי"כ עאכ"ו כו' רבי עקיבא אומר על פי שנים עדים כו' עשה הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כו' רבי אלעזר בן עזריה אומר כתיב כי תקצור קצירך וגו' למען יברכך וגו' עד ומצאה העני ונתפרנס בה הרי הקב"ה קובע לו ברכה ואשתומם על המראה בשלשה אדירים אלו ויגעתי ומצאתי כי כל דבריהם בנויים על אדני פז מוסר השכל ללמד בני יהודה קשת ומלחמה עם יצרם הרע ושאור שבעיסה אשר בקרב האדם שם ארבו והם בעצם השלשה דברים הרמוזים במצה זו הנקייה מן השאור. טעם א' לקוח ממה שקרא הכתוב למצה זו לחם עוני ומה דרכו של עני ממעט בתאות הגוף מצד ההכרח כך ילמד כל משכיל מאכילה זו למעט בחמדת העולם הזה שדרכם נקרא קצרה וארוכה בדרך שבארנו בחיבורינו עוללות אפרים בראש השנה מאמר רכ"ט שההשתמשות בחמדות הגוף נראה דרכם מישור וקצרה בעוה"ז אמנם לעוה"ב דרכם קוצים כמו שנא' דרך עצל כמשוכת חדק ודרכם ארוכה כי יפסיקו בינו לבין אלהיו הגנות והפרדסים שתענוגי העוה"ז נמשלים בהם כד"א עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ועמל הכסילים ביגיעת הגוף תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר וקדיש אמנם שלימי הדעת האוכלים לחם עוני בעוה"ז ומואסים בריבוי חמדת הגויות ובקשת המותרות דרכם נראה ארוכה בעה"ז וסופם מישור וקצרה כי קרוב ה' לדכא ושפל רוח כד"א ואל זה אביט אל עני ונכה רוח כי סתם עני נכה רוח וזה נראה בעיסת המצה מצד שאינו עולה כעיסת החמץ ומצד שמו שנקרא לחם עוני והעוני ומיעוט התאות תלוי זה בזה כמו שאמרו רז"ל בפרקי אבות ונפש רחבה ובהפכו נפש שפלה וק"ל: וזהו בעצם נצחון התינוק שאמר לו זו קצרה וארוכה כו' וזהו שאומר ר' יוסי אם אתה רוצה לידע מתן שכרן של מצות צא ולמד מאדם הראשון כו' כי כפי הנראה שהוא חטא בזה והלך בדרך קצרה וארוכה ושמע לקול הנחש והאשה להשתמש בחמדת העוה"ז הנראים לחוש הגשמי כמו שנא' וכי תאוה הוא לעינים רצה לומר ראו כי חמדת העה"ז נראה לעין משא"כ בחמדת העה"ב שעין לא ראתה וגו' וזהו בעצם ענין הדרך קצרה וארוכה שזה הדרך לפי שתחלתו מישור וזה נראה לעין על כן רוב העולם בוחרים לילך בו אבל דרך ה' שנקרא ארוכה וקצרה אין טובתו נראה כי הקיצור הוא בסוף הדרך על כן ראיתי בני עליה והנם מועטים הבוחרים בו והמה החכמים אשר עיניהם בראשם להסתכל בסוף הדרך ההוא כי טוב אחרית דבר מראשיתו וזהו שאמר היושב לו מן הפיגולין רצה לומר שאינו עושה כמעשה אדם הראשון ואינו אוכל דבר פגול למלאת רסן בטנו ותאותו כמו אדם שאכל דבר פגול וזה השלם לא די שלא יאכל אכילה של איסור שנקראת פגול אלא אפילו מן ההיתר אינו אוכל המותרות כי אם המוכרחות לצורך עמידת גופו וזה"ש ומן הנותרות שאפי' ההיתר אינו אוכל בזמן שהוא מותרי והמתענה בי"כ כו' ר"ל שלא זו שאינו אוכל מן ההיתר המותרי אלא אפי' ההכרחי לפעמים אינו אוכלו והוא המתענה ביום כפורים וזהו בעצם ענין אכילת לחם עוני והוא הדרך ארוכה וקצרה כאמור ואליו הקב"ה קובע שכר לדורי דורות יען כי מלא אחרי ה' ומאס בחמדת הגוף ודרכו סלולה לעלות אל ה' בלתי שום מונע ומזה הטעם היה לחם עוני זה סימן חירות וגאולה כי כל הממעט בתאות העוה"ז נקרא בן חורין כי לא יטרידוהו בקשות המותרות וכל היד המרבה לבדוק אחר תאותיו בעוה"ז עבד עבדים יהיה לאחיו ואינו בן חורין כלל ותמיד הוא משועבד לסבול כל תלאותיו ומשאיו מעצמו ומזולתו ויסתכן בעצמו לילך ארחות ימים ובשאר מקומות הסכנה בהר ובשפילה כדי להשיג את שאהבה נפשו ובזה כל ימיו מכאובים ותלאות עצמו מספר אבל האוכל לחם עוני ושמח בחלקו אם מעט אם רב ולא ידאג לבקשת המותרות והפיגולין אין לך בן חורין גדול ממנו כמ"ש רבותינו ז"ל כל העוסק בתורה נקרא בן חורין כו' וכן לא ניתנה התורה אלא לאוכלי המן דהיינו המסתפקים במוכרחות כאכילת המן שלא ירד אלא ליומו וזהו טעם נכון מאד במצה זו שקראה הכתוב לחם עוני ועשאה סימן על הגאולה ועל התמורה וענין אכילתו בחפזון כמי שהולך נחוץ לדרכו ולא הספיק בצקו להחמיץ כי זהו הדרך הנבחר בשלימי הדעת אוכלים בעוה"ז בחפזון כמאמר רז"ל שיננא חטוף ואכול כו' וזה כאורח נטה ללון שאינו מקפיד על אכילתו ואינו שוהא במלון כ"כ להרבות בתיקון פת בניו ומאכליו מצד שתמיד הוא מוכן לשום לדרך פעמיו כמו שנא' בקרבן פסח וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים כו' ונאכל על מצות ומרורים והמשכיל יבין ענין זה כי נכון וברור הוא הטעם השני הוא שלכך נצטוינו בחג זה באכילת המצה והשבתת שאור מן הבתים ומן החצרות שלא לעבור עליו בבל יראה ובל ימצא ללמוד דרך שני אל סימן הגאולה והחירות בהיות שמהידוע שחברת האנשים דבר הכרחי אל הבריות כי האדם מדיני בטבע אך שעל הרוב נכשל האדם ביותר בחברת האישים כי מצד ההרגל שיראה אחרים ההולכים בדרך מעוקל הוא עושה כמותם כי יאמר בתוך עמי אנכי יושב ובדרך כל הארץ אני הולך כי בוש יבוש להפרד מדרכם שלא יבזוהו בעיניהם אם ישנה ממנהגם וזהו בעצם נצחון התינוקת שאמר לה הלא בדרך כבושה אני מהלך כי רבים זולתו דשו בעקביהם התבואה והשיבה לו לסטים כמותך כבשוה כי אתה תולה עצמך במקולקל כמותך וזהו דעת רבי עקיבא שדרש פסוק על פי שנים או שלשה עדים יקום דבר עשה הכתוב הנטפל לעוברי עבירה כמותו כו' כי דעת ר"ע שעל דבר זה צריך האדם זירוז ביותר וביותר שלא יפנה