אורח לחיים (לונטשיץ) סא

שני מצד שעיסה זו אינה עולה למעלה יש בה רמז לגדר הענוה כאמור וזה כנגד מאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' המדבר בעצם השפלות ג' מצד שאכילת מצה שמורה זו לקוחה מתחת הכר אשר שם גנוזה מצה שמורה זו לאכילת האפיקומן המרמז לאכילה האדם לעה"ב כמו שנתבאר פה ומתוקן ומקובל בחיבורי עוללות אפרים במאמר ק"ב עיין עליו ותמצא זה כנגד מאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וכנגד ג"פ נאמר בתורה ועתה יש' מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א ליראה וגו' וזה כנגד מאמר מה אדיר שמך כמ"ש ליראה את השם הנכבד והנורא ובנביאים כתיב הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש מעמך מה טוב כנגד מה מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ושייך בו לשון הגדה כמגיד העתידות ומה ה' דורש מעמך רמז למדת הענוה כי המתגאה ואינו אומר מה אני כמשה ואהרן שאמרו ונחנו מה אז הקב"ה ידרוש ממנו ויפקוד עליו עונו כד"א אנכי אדרוש מעמו וכמ"ש כי יום לה' על כל גאה ורם וגו' ובזה מיושב מ"ש כאן דורש ובתורה אמר שואל ולפי שהוא שטן הוא מה"מ הוא יצה"ר המדיחו ואומר שאין חשבון בשאול ויסיתו לילך בגדולות ונפלאות ממנו

ער כן מצינו שבמנחת אהרן נאמר לא תאפה חמץ ובחלות תודה היו ב' מינים כאחד חמץ ומצה ובשתי הלחם בעצרת נצטוינו לעשותם דוקא מחמץ וטעמו של דבר לפי שכל מנחה היא מנחת עני כמו שפרש"י בפסוק ונפש כי תקריב מנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני וסתם עני נכנע כהוראת לשון עני ע"כ קרבנו מצה לחם עוני נכנע קטן הכמות אבל התודה הבאה על ההודאה לאמר הפעם אודה את ה' כי אליו ית' הרוממות והגדולה על כל הנמצאים כי הוא ית' אחדות פשוט וכל נמצאיו הם מורכבים ע"כ באו בתודה חלות חמץ ומצה חמץ כנגד נבראיו ומצה כנגד אחדותו ית' כי אין אחדותו ית' ניכר כ"א מצד ההעדר שאנו רואין במעשה ידיו וק"ל ושתי הלחם שבעצרת הבאים כנגד שכר עה"ב להורות שמצד התורה יזכו שומרי מצותיה לשתי שולחנות בעה"ז ועה"ב וזהו סוד שתי הלחם וידוע שבמקום שהתורה מצויה אין היצה"ר מזיק כארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכיהו לבית המדרש וכאמרז"ל אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין כו' דהיינו התורה ומטעם זה נעשו שתי הלחם מחמץ להורות שבמקום תשב"כ ושבעל פה הרמוזים בשתי הלחם אין היצה"ר יוכל להזיקו ואדרבה מצד היצה"ר יזכה האדם לאכול משתי שולחנות בעה"ז ובעה"ב כי לולא היצה"ר לא היה האדם ראוי לקבלת שום שכר כי היה מוכרח בכל מעשיו כאחד מצבא המרום במרום וכן מצד היצה"ר זכו ישראל לקבלת התורה יותר מן המלאכים כארז"ל בויכוח שהיה למשה רבינו עם המלאכים כלום יש יצה"ר ביניכם כו' ע"כ באו שתי הלחם מן החמץ בכוונה נפלאה: ומה נפלא מאוד לאמת ולקיים כל דרוש זה מה שנא' כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו וגו' קרבן ראשית תקריבו אותם לה' ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח פירש"י קרבן ראשית שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור ובכורים מן הדבש כו' וזה מבואר כנ"ל בהקדמה א' מאמר א' ששימוש גופני הכרחי וקודם בזמן אל השימוש הרוחני כי הרוחני לא יושג בלעדי הקדמת הצרכים הגופניים המכונים בשאור ודבש כי היצה"ר מכונה בשאור שבעיסה ותענוגי החומר מכונים במתיקות הדבש שמיעוטו טוב וריבויו מזיק כמו שנא' אכול דבש הרבות לא טוב וכתיב אכול דבש דיך ושתים אלו מצד עצמם אין בהם שום צד שלימות ואדרבה הם נעדרי השלימות זולת שהם הכרחיים מצד היותם הקדמה אל השלימות האמיתי אשר לא יושג בלעדם כי אלמלא היצה"ר המכונה בשאור לא היה האדם ראוי לגמול ועונש כי בודאי היה או כבהמות הארץ או כמלאכי השרת ואלמלא צרכי הגוף לא היה בו כח לעמוד חי לפני ה' ולשרתו לפיכך נאמר כל שאור וכל דבש לא תקטירו כי אין בעצמותם צד שלימות וא"כ למה נבראו אם ההעדר כרוך בהם לכך אמר כמתרץ קרבן ראשית תקריבו וגו' רצה לומר מציאתם הכרחית מצד היותם ראשית והקדמה לבא על ידם אל התכלית האמיתי הבא לבסוף אבל אל המזבח לא יעלו בעצם וראשונה להיות מהם ריח ניחוח לה' כי בעצמותם אין שום נחת רוח לפניו ית' זולת מה שהם הכנה אל דבר אחר המושג על ידו לפיכך השאור קרב בעצרת יום מתן תורה המיעדת השכר והעונש אשר לא יושג זולת היצה"ר והדבש קרב בבכורים באמרו והיה כי תבא אל הארץ וגו' ר"ל אל ארץ החיים הנצחי הבא לך לאחר ירושה וישיבה אז ולקחת תחלה מראשית כל פרי האדמה לכלכל את גופך וכל אבריך שיהיו חזקים אף בריאים יטריחו בנר מצוה ותורה אור ואז תוכל לבא באמצעות קיום המצות אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו יתברך שם בעולם הנצחי ובזה מיושב בפסוק זה מה ענין ציווי שתי הלחם ובכורים לפרשת הקרבנות האמנם מה שמצינו בחלות תודה שהיו אחת של חמץ גדולה כנגד ג' של מצה זה לפי שהיצה"ר יש לו ג' יתרונות על היצר טוב אשר בהם על הרוב היצ"ט מנוצח זכרם בעל חובת הלבבות טענה א' מצד שהיצה"ר קודם י"ג שנה אל היצר הטוב ואז מצד ההרגל קשה לאדם לעזוב מעשיו הראשונים טענה ב' מצד ששימושי הגוף נראין לעין הגשמי כמו שנא' אצל חוה וכי תאוה הוא לעינים משא"כ בשכר העולם הבא שהיצר טוב מיעד שעין לא ראתה וגו'. טענה ג' מצד שתשמישי החומר הם תדירין ותמידים כסדרן מש"כ בשימוש רוחני שאינו תדיר כ"כ ג' טענות אלו יתר עליו היצה"ר לפיכך מצה בגימטריא חמץ זולתי שלשה שהחמץ יחר על המצה כנגד אנו שלשה טענות וק"ל: דרך שני הוא על דרך המאמר שמצינו במס' עירובין במאמר של יהושע בן חנניא מעולם לא נצחני אדם אלא אשה תינוק ותינוקת כו' האשה מה שהקדיחתו מלח על שלא שייר פיאה בקערה לשמש תינוקת שאמרה לו ליסטים כמותך כבשוה תינוק שאמר לו דרך זו קצרה וארוכה כו' עיין