אורח לחיים (לונטשיץ) ס

כל הענין מבואר אך החנופה לא הזכרנו שם. ולפי דרכינו נוכל לומר שהאומר לפי שיש בהם חנפי לב ע"כ נאמר בהם ויבתר אותם בתוך כי כן דרך החנף מתחלק לכמה חלקים וגוונים אמנם ישראל המשיל לצפור וליונה תמה זו שאינה חריפה לרמות כדרך החניפים הבאים במרמה וגונבין דעת הבריות וזה"ש אחת היא יונתי תמתי שהיא אחת ואינה נחלקת לשנים והיא תמה ותמימה בחלק אחד לפיכך נאמר ואת הציפור לא בתר וכבר אמרנו שד' דברים אלו היו סיבת גאולת מצרים על כן הראה לו הקב"ה במחזה סיבת הגאולה ורוכל זה היה מחזר בעיירות הסמוכות לציפורי אבל לא בציפורי עצמו מכלל שהיו נעדרים מן ארבע מעלות אלו הנרמזים בציפורי ולפיכך טהרת המצורע צפרים וזה דרך נכון. וזהו סוד טהרת המצורע המרוחק ממחנה שכינה יביא שתי צפרים חיות לתקן ב' חלקי החומר והצורה דוגמת מאמר מן הכבשים ומן העזים תקחו הנאמר בקרבן הפסח ושחיטת הצפור האחת דוגמא לשחיטת הפסח וביטול השאור שיצה"ר נמשל בו וזה רמז לזביחת יצרו אל כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם כך יתקן חלקי החומר אם כבר נמשלו לכלי חרס על מים חיים שהתורה נמשלת בהם וזביחתו ע"י התורה כנודע ובזה ישלח הצפור החיה דהיינו הנפש המשכלת חפשי לרצונה כי תצא מתחת יד המלך זקן וכסיל לחפשי והוא מבואר למבינים. ובפרשה אחרי מות שקורין לפעמים בשבת הגדול נמצא ג"כ רמז על ריחוק ארבע כתות אלו א' ריחוק הליצנות דהיינו גסות הרוח זהו שנא' אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו והוא שקרבו אל ה' להציץ בשכינה מתוך מאכל ומשתה המוליד גסות ובא התיקון לכ"ג על זה שאל יבא בכל עת אל הקודש כי אם מתוך עינוי נפש ביום כיפורים המביא לידי ענוה וכבר אמרנו שצום עשור זה הנקרא צומא רבה הוא דוגמת שבת הגדול שהיה בעשור לחדש וענין לקיחת השה בעשור לחדש מן הכבשים ומן העזים הוא ממש דוגמת לקיחת שני השעירים א' לה' וא' לעזאזל וזה כנגד חלקי הגוף וחלקי הנפש וימעט אחד מהם והשני לה' וזה ממש דוגמת שני הצפרים שבמצורע והמשכיל יבין מעצמו לדמות שלשתן כי קרובים הם בעיון השכלי ב' ריחוק החנופה זהו שסמך לפרשה זו פרשת שחוטי חוץ להרחיק הכוונות הזרות אשר לא הובאו אל הקודש פנימה כי המה מפגלות המעשה והם הם דרכי החנף שכל מעשיו מן השפה ולחוץ דהיינו מפתח אהל מועד שהאדם נמשל בו כדאיתא בעקידה ובבחיי פ' תרומה וזה מבואר למבין. ג' ריחוק חמדת הממון זהו שנצטוה הכהן שלא לכנס בבגדי זהב בקודש הקדשים כי אין קטיגור נעשה סניגור כי רוב כסף וזהב שהיה להם גרם להם שעשו העגל כנודע ד' ריחוק חטא הלשון הגורם החורבן ומלחמות בין איש לרעהו זהו בעצם ענין שעיר המשתלח כמ"ש הרמב"ן וז"ל אבל צוה הקב"ה ביום כיפורים שנשלח שעיר במדבר לשר המושל במקומות החורבן כו' עד כי הוא העולה לכוכבי החרב והדמים והמלחמות והמריבות כו' ולי נראה שזהו הטעם שהיה לשון של זהורית מלבין מיד אחר שלוח השעיר כדי לכפר על חטא הלשון ודי בזו והמשכיל ישמע ויוסיף לקח

מצה זו באו בה כמה כוונות כוללות ענינים גדולים עומדים ברומו של עולם אע"פ שכפי פשט המקראות משמע שאין בה טעם אחר כי אם זכירת יצ"מ לזכר כי לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ וגו' מ"מ מצד חומר מצוה זו ודקדוקיה ועונשה נתוספו טעמים על עצם הענין כי מעיקרא דדינא פירכא למה גרם ה' שלא הספיק להחמיץ בצקת אבותינו היד ה' תקצר לסבב שיחמיץ או לסבב ליתן להם עוד זמן מה ליצ"מ אין זה כ"א מחכמתו יתברך העמוקה והנפלאה לרמוז להם סימני החירות ומטעם זה י"א שהמצה סימן חירות וגאולה כי אין לה צירוף אל השאור כעבד היוצא לחירות שאין לו צירוף אל אדונו וטעם זה רחוק וי"א מצד היותה פשוטה בלא הרכבת השאור והמלח הרי היא הוראה על אחדות השם יתברך וברוב הספרים נמצא שריחוק השאור הוראה על ריחוק היצה"ר שהמשילו רבי אלכסנדרי כשאור שבעיסה ועל טעם זה נבנו כל הדרושים הכתובים בעטי אשר אתי בחיבורי עוללות אפרים ושם אתנו טעם אחר יותר קרוב לפשטי המקראות שקראוה לחם עוני וזה הוראה על גדר הענוה והשפלות אשר מצד זה בחר ה' בנו יותר מבכל העמים כמו שלמדו רז"ל מפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט כאלו אמר שמצד שאתם אוכלים לחם עוני בחרתי בכם מצד היות הענוה תכלית מילוי רצון האל ית' בבריאת עולמו כי כל עוד שיוסיפו ברואיו להתנהג בענוה ביותר תגלה ותראה מלכות שמים כי אליו יתברך לבד יאתה הגאוה והגדולה וכל הנמצאים זולתו שוים בערכו יתברך ואין גבהות לפני המקום יתברך עד שאפילו מלך ישראל נצטוה בולא ירום לבבו מאחיו להורות שהכל שוים כנגדו יתברך כי מטעם זה באה לפרעה מכה ראשונה במים דהיינו ביאור וקיצו בשטף במי הים וזהו לפי שפרעה נתגאה ואמר לי יאורי ואני עשיתיו על כן לקה במים המורים על גדר השפלות כי זה דרכם לירד ממקום גבוה למקום נמוך ולכך נאמר עד מתי מענת לענות מפני ותרגומו לאתכנעה לפיכך נבחרו ישראל בזכות לחם עוני כעיסת מצה שאינו עולה למעלה כמו עיסת החמץ וזה טעם נכון ונראה לפתוח פתח למצוה זו נוסף על כל הטעמים שהנחנו בשני דרכים שונות והמשכיל יבחר לו בדרך היותר נכון וקרוב לשמוע בצירוף הטעמים שהזכרנו דרך א הוא לפי שמצינו שמצה בגימטריא ג' פעמים מ"ה וזה הוראה על ג' דברים הרמוזים בהם א' שיש בה רמז לאחדות הש"י מצד היותה פשוטה בלא הרכבת שאור ומלח וזה כנגד מאמר ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו