אורח לחיים (לונטשיץ) ה

מחרבם השלופה מתערים. ומגולחים בזוג של ספרים. ונעשו קרחים מכל וכל כמגולח בתערים. אבל אגיד לכם בכתב הרשום מאנטלרים. הלא תדעו כי אין חפץ לה' במהירים. המה הצבועים אשר עיני האנשים מנקרים. ומראין עצמם כפרושים וכנזירים. המה החניפים גונבי הדעת ככומרים. המראים עצמם כתמים וכבהמות ובעירים. וכל עניניהם מבחוץ מטעימים ומסבירים. אשר תבא כל רעתם בקרבם במגורים. ומבחוץ נראים כרחוצים בעשרה כיורים. ובפרי עץ הדר וכפות תמרים. ובתוכם עם ה' המה ממרים. ושבע תועבות בלבם אגורים. ואף אם נראים כבריאים מבוסים במעפורים. והנה הנגע בקירים בכל דיורים ומגורים. ספחת או בהרים. אדמדמים ירקרוקים שקערורים. בדלקת ובחרחרים. אילו הם כותבי מכתבי עמל ושטרים. אשר מצודתם פרוסה לצוד ציד להביא חפורים. ותעש אדם כדגי הים הניצדים בביברים. ונשיכתם כנשיכת חברברים. ובחושך בתי השלימים מחתרים. ורשעים את הצדיקים מכתירים: בהיות שתוכם ותחבולותיהם אינן ניכרים. וכל המצות בזיוף מתחילים וגומרים. ונעשין בדרך מצות אנשים מלומדה ושגורים. ולכרמא לא יקרבו כי אם הולכים סחור סחורי'. וזובחים זבחיהם לשעירים. ומניחין את המוגמרי'. המקוטרים לבונה ומורים. אשר לא יראה להם שאורים. לא בכסף ולא במחירים. ועיניהם ליה מביטים ומסקרים. בין הבריות המה מבוזים ועקורים. והגדולה שברעות המה אשר קרבו לב' כתנורים. הבנים מלקטים עצים והאבות מבעירים. וההעברה לחלק יצתה להגדיל המדורים. כי תצא אש המחלוקת חבלים וצירים. כי אין אחד ממנו שוקט על שמרי'. מפני הבעלי חיצים ויורו המורים. ומפני בעלי הלשון אשר כוננו חיצם על יתרים. להטיל בקדושים מומים פצעים וחבורים. משמיעים קול ענות על שכני ערים. דועכו כאש קוצים וכדבורים. הולכי רכיל כספסרים אכן נודע הדבר כי יש בינינו דלטורים. ינגחו כאילים וצפירים. ירקדו שם כשעירים וכמרירים. ויותר מהמה פירוד הלבבות ליום עברים. עברה וזעם וצרות העין עלי שורים. המצוי בבעלי הקנאה אשר בורות לזולתם כורים. ותמיד אחד בחבירו מדון מתגרים ועל גבו רעה חורש כחורש בנירים. בעיר ובשדה ולחורשין כוברו בכברי'. משליך האוכל ומלקט הפסולת שבחבירו ושירים. ומום שבו על חביריהם מנערים לומר אני מקושט באצעדה ושירים. וחבירי בזוי מעם בכל מיני כעורים. גם אם ירבה לו בורית ונתרים נכתם עונו נדבק בו כסינרים. הס מלהזכירו וזכרו להחרים ותמיד ביניהם ראשית מדון כמים פוטרים. ומדת הקנאה נמשכה מהשבטים כשרשרים. נשתלשלה מידה זו מדור לדור מרחם זורים. היהפוך כושי עורו ונמר חברברים. גם מידה זו תסור מישראל ממקורים. עד כי יבא מורה צדק ויגלה החניפים המנומרים. אשר משמן חלק פיהם ומדבש שבכוורים. וכאור בוקר יהיו מבוקרים. וסרה קנאת עם מכל בתים ומדורים. ונטה כנהר שלום את שפרורים. והשבית את הכמרים אשר למען כחש לובשים שער אדרים. אך בגלות זה מפני הקופצים בראש ומשוורים. והעושים כמעשה זמרים. ומבקשים שכר כפנחס וכאגר נטרים: אין שלום ליוצא ולבא מבלי עוזרים והמשכילים יאמרו מי יתן לנו כיונה אברים. לאמר אעופה אשכונה ואלין במדברים. מפגיעת הקנאים אחר ידיהם שלחו בכישורים כי בעלי הלשון השמיעו אין נקי המצהירים. תכתב זאת לדורים אשר אל ה' מסברים. כי צדיק ה' אשר הביא עמו בכורים. כורי הברזל לצרף סיגים בכורים. ובכן ראיתי רשעים קבורים הראוים להיות כשאור מן המתבערים. ולאחוז בכנפות הארץ כבסודרים. ובג' ימי אפילה בג' גליות הם נעקרים. אך שבהדי הוצא לקיא כרבא מראש שנירים. כי גלגל הוא החוזר עגול בכנתא והדורים. ובכן אנכי הדל באלפי השרוי בצערים. כי איככה אוכל וראיתי באבדון הנבחרים. ובכן רעיוני יבהלוני לאמר קום עלה על הר העברים עשה לך חרבות צורים ושוב מול שנית את ערלי בשרים אשר קלו סוסיו מנמרים. לרדוף אחרי ההבל חמדות כסתות וכרים האוכלים למעדנים אבוסים ברבורים ועושין כל ימיהם כחגים ופורים. ופרש חגיהם על פניהם מזורים. בשבתם על הסירים. ודם ענב ישתו חמרים. ישיבתם בין תנור לכיריים. ובקיץ מאכלם אוגרים. ובכבודם מתימרים. בני מבישים ומחפירים. והמשתמשים בכתרה של תורה ואורה כבמנורים. ועושין ממנה קרדומות ומסירים. לכיתות אלה אני הרה עמל וכעס כמעוברים. לאמר אולי ישמעו העברים העורים לדברי אלה אשר כצינה רצון מעוטרים. ובשחקים המה בהירים וכל מזימה מהם לא נבצרים. ונופת צופים מטיפים ומחשרים. ומתוקים מדבש וים כינורים. וממתיקות כל פירות גינוסרים. וריחם הטוב נודף כריח המוגמרים. וכריח דקה מן הדקה בהעלותו תמורים. הלא המה שני הדרושים גובה להם כהררים. ביתר שאת ומעלה יוליכו קול ה' כחיירים. ביותר בימים הספורים. בין ר"ה ליום הכיפורים בעי כל גברא להיות ידיו כפורים. נגובים ומנוקים מדמים אסורים. להקריב דמו וחלבו כדם כבשים ואימורים. דרוש השני לימי פסח זמן צאתינו ממסגרים. קראתי שם חיבור קטן זה אורח לחיים על שם הפסוק אורח לחיים שומר מוסרים. ואל אלהים יודע שאין כוונתי לחדש ביאורים. בפסוקים ובמאמרים כחובר חברים. דרושים ארוכים וקצרים. כי כבר נמצאו לזולתי כבירים. אשר קטנם עבה ממתני החגורים. ואני טפל להם כמו לקורות הגזוזטרים. אך תכלית כל דברי אלה שיהיו מעוררים.