אורח לחיים (לונטשיץ) נז

לחדש ניסן ויו"כ כנגד לקיחתו בעשור לחדש וסוכה ולולב כנגד הקרבתו בחצי החודש וזה לפי שישראל מונין ללבנה ובכל חודש של לבנה יש זמן עלייה וזמן עמידה וזמן ירידה כך ימי חלדו של אדם נחלקו לג' זמנים ימי העלייה עד כ' וימי העמידה משנת כ' והלאה וימי הירידה משנת ארבעים והלאה וזה חצי ימיו על דרך אם בגבורות שמונים שנה והנה מצינו לרבותינו ז"ל שאמרו מפני מה נברא האדם בערב שבת כדי שיכנס למצוה מיד וזה הוראה שלא נברא האדם אלא בעבור המצות שיקבל עליו עול מלכות שמים מיד ביום הולדו ולדורות מסר ה' מצות המילה לקטנים לקיים מאמר כדי שיכנס למצוה מיד והוא בעצם ענין תקיעת שופר בר"ה שיש בו קבלת עול מלכות כדרך שתוקעין לפני המלך לאמר יחי המלך כי בו ביום נכנס אדם למצוה ולעומת זה בחדש ניסן באחד לחדש הוא זמן כניסת השמש במזל טלה והוא סיבת הויית כל הצמחים כאלו נתהוו ביום זה על כן נכנס למצוה מיד וצוה להם ענין לקיחת השה וכן נצטוו גם על המילה ביום ההוא שהרי בליל הקרבת הפסח מלו לדעת רז"ל אך לקיחתו בעשור לחדש בשבת הגדול אחר שליש הראשון מהחדש רמז לשליש הראשון מימי חלדו של אדם אחרי מלאת לו כ' שנה כי אז הוא בר עונשין בב"ד של מעלה ואז הוא צריך לעמוד על נפשו ולהיות זריז ונשכר לעמוד לעבודת האל ית' וישעבד מזלו לעבודת האל ית' וזהו ענין לקיחת השה בעשור לחדש ככה ישעבד המזל טלה לאל ית' וישים מבטחו בו ית' כאשר יגיע לפחות לעשרים שנה כמרע"ה שכל עליותיו אל ה' היו בהשכמה וכן אברהם שחבש חומרו בבוקר של ימי חלדו שנא' וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו כמו כן כל איש חי רב פעלים ילמוד מקשירת הטלה בכרעי המטה שככה יהיה המזל קשור אצלו כאלו המזל חבוש וקשור ואין בו כח להצילו מרעתו זולת רצון הש"י וזהו ענין עינוי יו"כ בעשור לחדש שהוא בעצם ענין עזיבת תענוגי העוה"ז בימי בחרותו כמו שנא' וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו' וזו התשובה הנכונה והמעולה שבכולם וגדולה במעלה על כל התשובות הנעשים בימי הירידה ולכן נקרא שבת זה שבת הגדול ויו"כ צומא רבה כי פעולה טובה הנעשית בשליש הראשון מימי חלדו טובה מאד וזה דוגמת העולם הכללי שנחלק לג' זמנים ב' אלפים תהו ב' אלפים תורה כו' א"כ עיקר התחלת שמירת התורה אחר שליש הראשון כדי שמזה נלמוד גם אל העולם הפרטי שאחר עבור שליש הראשון מקצב ימיו יפקח עינו וישנס מתני זריזותו להשתדל בתורה ומצוה ולענות החומר מתענוגיו לבלתי תת לו כל חמדותיו ויקשור גם המזל ולא יבטח בו כלל כי אם בה' ישים כסלו ועליו ית' ישליך יהבו אך שעל כל פנים עד חצי ימיו של אדם אינו שלם כל כך בשכלו שיכניע יצרו בתכלית ההכנעה כ"כ ויזבח מזלו מכל וכל ר"ל שלא לשום בו עיניו כלל וכלל ושיהביל עניני העוה"ז וידור בו דירה מצומצמת ולא ישתמש כ"א במוכרחות אך בהגיעו לחצי ימיו להיותו בן מ' אז יתחילו ימי הירידה כי ינטו צללי ערב ואז יהיה שלם גם בזה. וזהו טעם זביחת הטלה הקשור בחצי החדש ובחצי היום בין הערבים וטעם דירת הסוכה דירה מצומצמת מן ט"ו בתשרי כי כאשר יגיע האדם לחצי ימיו ויסתכל בהערב שמשו כד"א עד אשר לא תחשך השמש והירח אז יתבונן בינה לזבוח הטלה לעבודת האל ית' דהיינו שלא להשתמש בשום דבר גשמי הבא מפאת המערכה כ"א לשם עבודת הש"י ותהיה כל דירתו מצומצמת ולא ישתמש כ"א במוכרחות לכדי חיותו והמותר יחרים וזהו בעצם ענין דירת הסוכה לט"ו ואגודת ד' מינים המרמז לד' כתות שבישראל שכולם אגודים ואחודים בזמן שאינן רודפין אחר המותרות כאשר נודע שכל דברי ריבות שבינינו באות מפאת הקנאה ורדיפת יותרת הכבוד והשררה וכן בקרבן פסח נאמר לא תותירו ממנו וגו' שזה לימוד נפלא על הרחקת המותרות מן ט"ו והלאה ואז יהיה גם שלום ואחדות בין עם ה' וזהו טעם שה לבית אבות כמו שיתבאר בסמוך בעז"ה וזהו טעם השבתת שאור אחר חצות כי היצה"ר הנמשל בשאור שבעיסה עיקר זמן זביחתו וביטולו אחר חצי ימיו בהגיעו לימי הירידה המתחילים מחצי שנותיו והלאה וכמו שאמרו עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ר"ל בהגיעו לחצי ימיו אז הוא יעזבנו לדרך מקולקל זה מעצמו ויסתפק במוכרחות וזה"ש בן ארבעים לבינה ויש נותנים טעם לביעור חמץ אחר י"ג כי לפי שכאשר יגיע האדם לשנת י"ג ואז נכנס בו היצ"ט ואז ממילא היצה"ר מבוער אך לא מכל וכל אלא משנת כ' והלאה שאז מן השמים ירדפוהו אז הוא מדקדק במעשיו ביותר וזהו טעם שהחמץ אינו במשהו שש שעות אלו שמחצות עד הערב כנגד שש שנים אלו שמשנת י"ג עד כ'

ומעתה נבא לביאור הפרשה החדש הזה לכם ראש חדשים כי בהכנס השמש במזל טלה אז יצמחו כל הצמחים ויתהוו כל ההוים ולפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שלא ישתמשו בשימושים הגשמיים הבאים מפאת המערכה כ"א במוכרחות והמותרות יחרים ע"כ אמר ויקחו להם שה לבית אבות כי השה רמז למזל טלה ולא יקח ממנו כ"א לכדי צורך החומר הנוצר מאבותיו כאמרו רז"ל ג' שותפין באדם כו' אמר הנשמה חלק אלוה ממעל אין לה צורך בזה כלל שה לבית אבות צרכי ביתו להביא שבר רעבון ביתו האנושי ואם ימעט הבית מהיות משה שמזל טלה השפיע לו רב טוב ויש לו הון עתיק יותר מכדי צרכו ולקח הוא ושכנו יפרנס בו שכיניו וקרוביו כי עניי עירו וקרוביו קודמים לאחרים איש לפי אכלו דוקא תכוסו על השה והמותר יחרים והיה לכם למשמרת עד י"ד יום ר"ל שמה שלפעמים אדם גונזו ושומרו לעצמו ולא לזולתו היינו עד חצי ימיו ומשם והלאה יעזבנו בראותו שלא במותו יקח הכל לכך אמר בקרבן שעד י"ד יום דהיינו