אורח לחיים (לונטשיץ) נו

צורה אל מאמר או פסוק עד אשר נהפך לאיש אחר ומה יתרון לנו בזה ואחר הקדמה זו אשר הצעתי לפניך בענין ד' כתות אלו שאינן מקבלין פני שכינה הרמוזים בד' צוחות שצוחה העזרה נבא בעזרת האל ית' לבאר סוד מצות חג הפסח והם פסח מצה ומרור בצירוף סוד הארבע כוסות נוסף על כל מעלת תהילת הדרושים שבחיבורינו עוללות אפרים ובכל מצוה מן המצות של חג זה נמצא רמז נכון קרוב לפשוטו על ריחוק ד' כתות אלו או על קצתם יען כי כבר אמרנו כי בזכות העדר ד' כתות אלו נגאלו אבותינו ממצרים כו' ואם כן ראוי שנמצא רמז לד' דברים אלו במצות חג זה ונוסף על זה ראיתי למצוא רמז על ארבעתן מן פרשת צו מצורע אחרי מות שקורין בשבת הגדול בפשוטות ובמעוברות וה' יתברך הרחמן יראינו מתורתו נפלאות וינחנו בדרך אמת פסח זה שנצטוינו עליו נאמר בו משכו ידיכם וקחו לכם צאן דרז"ל משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן לעבודת הש"י מכל זה אנו למידין שבעבודה זו נרמז ההרחקה מעבודות זרות שאינן לשמים והסיבות המביאות האדם לעבודת הש"י ודבר זה יש ללמוד מזמן המוגבל לקרבן זה וממהות עבודתו ועשייתו הזמן כיצד מצינו שמצוה זו באה למשה באחד לחדש ולקיחת השה בעשור לחדש ושחיטתו בארבעה עשר אחר חצות נראה לפרש בב' דרכים דרך א' כנגד משכו ידיכם מע"ז דרך שני כנגד וקחו לכם צאן לעבודת האל ית' דרך א' שימשכו ידיהם מע"ז ויאמינו במהותו יתברך זהו שנא' החדש הזה לכם ר"ל שהירח המושל בשפלים לכם יהיה ובידכם כי בעשותכם רצון האל ית' מאותות השמים אל תחתו וזהו ענין משיכת יד מע"ז כי עד הנה היו ישראל מזבחים ומקטרים לצבא השמים ובטחו במזלות וכאשר נכנסו תחת כנפי השכינה הגביהם הקב"ה למעלה מן המערכה ומסרה בידם לפיכך באה להם מצות לקיחת השה להורות שמזל טלה עם היותו ראש לכל המזלות הרי הוא משועבד לעבודת האל ית' וכ"ש שאר המזלות ובאה מצוה זו למשה באחד לחדש ניסן כי הוא זמן כניסת השמש במזל טלה ונצטוה שיקחו בעשור לחדש כי בשליש הראשון מן החדש המזל יותר בחזקו ובתקפו ועם כל זה יכנע לעבודת האל ית' ועיקר העבודה היתה בחצי החדש דהיינו ביום י"ד שש שעות על היום וזה ממש חצי כ"ט י"ב תשצ"ג הקצוב לכל חדש ואחר יום י"ג העולה למספר אחד כי מיום בואו לידי הכרת אחדות הש"י אז ראוי לייחד אליו יתברך עבודתו ולהמליכהו על המערכה ואמנם היות עבודה זו בחצי היום ובחצי החדש דומה ממש למכת בכורות שהיתה בחצי הלילה והטעם לפי שניכר ההעדר הכרוך בגלגל הירח שמחציו של ימי החדש הוא מתחיל להיות פוחת והולך וכן הגלגל השמשי מחצות ואילך הוא מתחיל לירד ומשעת התחלת ירידה מה לצבא השמים אז ניכר ביותר אחדותו ית' יען כי כל אחד עומד במדריגתו ואינו יורד וזה מבואר מעצמו שההסתכלות בזמן הירידה שלהם גורם להכרת מעלת הש"י עליהם כי הם מוכרחים מסיבה ראשונה כי אין שום נברא גורם ירידה לעצמי מרצונו וזה טעם מכת בכורות בחצי הלילה כי הזמן ההוא ג"כ ירידה לגלגל הירח ואז הוכו כל הבכורים אשר להם משפט הראשית על כל הנמצאים ונשארה הגדולה בעצם וראשונה אליו ית' ולו משפט הבכורה על כל הנמצאות וע"י הכרה זו ימשכו ידיהם מע"ז ר"ל מעבודת צבא השמים אשר אליהם היו מיחדים עבודתם כמעשה ארץ מצרים כי מטעם זה תועבת מצרים כל רועי צאן ומטעם זה היתה לקיחתו בעשור לחדש שהיה ביום השבת כי גם השבת מורה על חידוש העולם והחידוש מופת על מחדשו על כן נקרא שבת זה שבת הגדול כי בו הכירו כי גדול ה' מכל אלהים כמבואר בחיבורינו עוללות אפרים על פסוק ונורא הוא על כל אלהים מצד מעשיו כיצד כבר נודע שברוב מעשיו נרמז ענין האחדות כמו בבית אחד יאכל ושלא לחלקו לחבורות ועצם לא תשברו בו כדי שיהיה שלם וצלי דוקא שלא יתפרק בבישול והלקיחה מן הדם אשר בסף באגודת אזוב וההגעה אל המשקוף ושתי המזוזות רמז כי אליו ית' הגדולה והרוממות והמתנשא לכל ראש וכל הנמצאים יהיו נכנעים אליו ית' בתכלית השפלות כהוראת אגודת אזוב וכהוראת הסף למ"ד שסף היינו אסקופה הנדרסת וכל זה רמז להכנעת הנמצאים ושיקריבו דמם וחלבם אליו ית' ואז יעלה הכל לריח ניחוח לפניו ית' וזהו הוראת ענין הלקיחה מן הסף ונתינה על המשקוף כי כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו כמשקוף זה הניתן עליון והוא הפך הסף והאזוב ויש רמז במשקוף זה אליו ית' כמשקוף זה שהכל יוצאין ונכנסין תחתיו דרך הפתח כך הכל נכנסין ויוצאין תחת רשות הקב"ה ושני המזוזות הם מעמידי המשקוף רמז למה שנא' לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי וזה רמז שמזוזות בתי מדרשות גורמים השארת שכינתו ית' עלינו וצריך האדם להקריב כל חלבו ודמו לשם ה' הנמשל במשקוף ולשם תורתו הקדושה הרמוזה במזוזות הנתונות תחת המשקוף והמשקוף עליון על כל ולפי שקרבן זה נתן משפט הבכורה לשם ית' על כן היה מן הראוי שבזכות הבאתו ינצלו בכורי ישראל ממות ומשכלת כמ"ש בנוה שלום פרק ט"ז מהמאמר ראשון שהבכור ראוי שישרת אל הש"י שהוא ראשון ובכור העולם כו'. דרך שני כנגד וקחו לכם צאן לעבודתו ית' גם זה נרמז יפה ומתוקן ומקובל הן מצד הזמן הן מצד מהות המעשה מצד הזמן כיצד יען כי מצינו לו שלשה זמנים מוגבלים כי ציווי של מצוה זו היה באחד לחדש ולקיחתו בעשור לחדש והקרבתו בחצי החדש הנה ככה מצינו גם בחדש תשרי שהוא ג"כ ר"ה כמו שניסן ראש לחדשים כך תשרי ר"ה לבריאת עולם כדברי ר"א שהעולם נברא בכ"ה באלול ונמצא שגם חודש ההוא מסוגל בשלשה זמנים דהיינו ראש השנה כנגד המצוה שבאחד